בע"מ 6080/17 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה התגרשו במהלך שנת 2015 ולהם שני ילדים קטינים – האחד יליד שנת 2010 והשני יליד שנת 2011 (להלן: הקטינים ). בגדר הסכם הגירושין עליו חתמו הסכימו השניים כי הקטינים יתגוררו עם המשיבה וישהו עם המבקש פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים כמו גם בכל סוף שבוע שני; וכי הילדים ימשיכו להתחנך במסגרת חינוך חרדית. בהמשך, עבר המבקש להתגורר בעיר בית שמש ובעקבות זאת הסכימו הצדדים כי הקטינים ישהו עם המבקש פעם בשבוע ובסופי שבוע אחת לשבועיים.

2.

בשלהי שנת 2016 הגישה המשיבה תביעה שהוכתרה כ"בקשה לאישור העברת הקטינים למוסדות לימוד אחרים". המשיבה טענה כי נוכח שינוי שערכה באורחות חייה שבעקבותיו היא אינה משתייכת עוד לזרם החסידי, סובלים הקטינים מהצקות בבית ספרם, וטובת הקטינים לשנות את מוסד החינוך ולעבור למסגרת חינוך דתית-לאומית. כן ביקשה המשיבה להעתיק את מקום מגוריה מהעיר אלעד ליישוב צופים ביחד עם הקטינים. המבקש התנגד לבקשות. במסגרת ההליך מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה ) על מנת שיחווה דעתו בנושאים שבמחלוקת ויבחן כיצד ישפיע שינוי במקום מגורים ובמוסד לימוד על הקטינים. בחוות הדעת שהוגשה העריך המומחה כי טובתם של הקטינים לאפשר להם לעבור עם אמם ליישוב צופים ולהתחנך בבית הספר "ברקאי" המהווה מסגרת ממלכתית-דתית. בהחלטתו מיום 3.7.2017 מצא בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ליתן החלטה זמנית

המאמצת את המלצות המומחה. צוין כי אמנם אם ייקבע בסיום ההליך שטובת הקטינים לשוב למסגרות החינוך החסידיות עלולה להיגרם לקטינים טלטלה נוספת, אך בצד זאת נקבע כי הותרת הילדים במסגרתם הנוכחית בה הם חווים קונפליקטים יומיומיים עלולה לגרום לנזק כבד יותר.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי אשר נדחתה ביום 17.7.2017 מבלי שנתבקשה תשובה. הובהר, כי ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור ניתנה בשלב זה – טרם שמיעת הליך ההוכחות – נוכח הצורך ברישום הקטינים למוסדות לימוד לשנה הקרובה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש שלפיה עסקינן בהחלטה שאינה הפיכה תוך שהבהיר כי ככל שישתכנע בית המשפט, בסיום ההליך, כי יש להשיב את הקטינים לעיר אלעד ולמוסדות הלימוד בהם התחנכו עד כֹה, יכריע בהתאם. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אין להתעלם מכך שהמבקש אינו נמנע מביצוע שינויים משמעותיים בחייו, בכללם מעבר לעיר מרוחקת באופן יחסי תוך הותרת עול גידול הילדים על המשיבה, ובו בזמן אינו מוכן לקבל שינויים בחייה של המשיבה.

מכאן הבקשה שלפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

לטענת המבקש ההחלטה הזמנית שניתנה משנה את המצב הקיים, עלולה לטלטל את עולמם של הקטינים ולגרום להם לנזק בלתי הפיך. לגישתו, יש להורות על הותרת הקטינים במסגרת החינוך המוכרת והידועה עד למתן הכרעה סופית בהליך, בפרט בהתחשב בכך שההחלטה הזמנית להעברתם עשויה להשתנות. עוד נטען, כי ככלל סעד זמני הפועל לשינוי המצב הקיים יינתן במקרים חריגים בלבד, ולכן יש מקום להתערבות בית משפט זה. נטען, כי אין לייחס משקל לחוות דעת המומחה שעה שהמבקש חולק לא רק על מסקנותיה אלא גם על קביעותיה העובדתיות. בהקשר זה נטען, כי המשיבה "כופה" על הקטינים "אורח חיים חילוני" על אף שאביהם ומשפחתם המורחבת משתייכים למגזר החרדי-חסידי; כי המבקש עומד על קיום הסדרי הראייה שהוסכמו למרות הקשיים שמערימה עליו המשיבה בהיבט זה; וכי המבקש הגיש לאחרונה תביעה לקבלת משמורת על הקטינים. לבסוף נטען, כי יש ליתן רשות ערעור משיקולי הגינות, תוך הפנייה לפסיקה קודמת של בית משפט זה.

5.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסעדים זמניים ( בע"מ 687/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (25.2.2016), לא כל שכן כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בהתחשב באמות המידה האמורות דין הבקשה להידחות. הבקשה דנא נטועה כולה בנסיבות המקרה ומשיגה

על ממצאיו ומסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה הנסמכים על מכלול התשתית שהוצגה בפניו. מכל מקום, גם אם אניח, כשיטת המבקש, כי יש להחיל במאטריה בה עסקינן את ההלכות האמורות באופן מרוכך יותר, לא מצאתי שקמה עילה ליתן רשות ערעור בשל "תחושת הצדק" בהינתן החלטתה המבוססת והמנומקת כדבעי של הערכאה הדיונית.

הבקשה נדחית אפוא. מאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.