בע"מ 6131-22 בע"מ 6131-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט, וכב' השופטים צ' ויצמן ו-ג' שני) בעמ"ש 38131-07-21 מיום 10.4.2022, שבו התקבל בחלקו ערעור המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט ב' יזרעאלי) מיום 20.5.2021, אשר במסגרתו דן בית המשפט בתביעות שונות שהוגשו על-ידי הצדדים; מזונות קטין, משמורתו וזמני שהות, וכן תביעה כספית.

2.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

3.חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, עולה כי הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה הנדון, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כך, אף לא שוכנעתי כי "יש צורך ציבורי דחוף ב'יישור קו' וקביעת הלכה ברורה בנושא מזונות ילדים" כלשון המבקש. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס, בין היתר, על קביעות עובדתיות מובהקות ביחס להשתכרותם של הצדדים וכושר השתכרותם ועל חוות דעת הגורמים המקצועיים. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בכגון אלה, אלא במקרים חריגים ביותר. לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדר מקרים חריגים אלה. זאת, אף בהתחשב באפשרות שניתנה למבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לפנות בבקשה למינוי מומחה חיצוני לצורך בחינת הרחבת הסדרי השהות בעתיד.

4.בשים לב לכל האמור, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)).

5.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.