בע"מ 6154/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.8.2020 (רמ"ש 34540-03-20, השופט ס' ג'יוסי ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 22.2.2020 (ע"ר 48975-12-19, השופטת ה' גולדקורן ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שהגישה המשיבה נגד אחיה, הוא המבקש, וזאת על רקע סכסוך ירושה שניטש ביניהם. המשיבה הגישה נגד המבקש תביעת פיצויים לבית המשפט לענייני משפחה בסכום של 74,320 שקלים. ביום 25.7.2018 ניתן נגד המבקש פסק דין בהיעדר הגנה לאחר שלא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע לכך או אף מאוחר יותר בהתאם לארכות שניתנו לו (תמ"ש 35807-11-17, הרשם ש' רומי ). פסק הדין חייבו במלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

3.

ביום 15.11.2018 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, וזו נדחתה ביום 23.6.2019 לאחר שהצדדים הגישו סיכומים ביחס לכך. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי ההתדיינות בתיק זה היא "מאותן פעמים בודדות בהן ברור לחלוטין זלזול עקבי ושיטתי בחובה להגיש כתב הגנה חרף ארכות מוסכמות שנתבקשו וניתנו".

4.

ביום 15.7.2019 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 32673-07-19), וזו נמחקה בהחלטה מיום 12.9.2019 (השופט ג'יוסי ) מן הטעם שעל ההחלטה מושא הבקשה ניתן לערער בזכות לפני בית המשפט שבו מכהן הרשם שנתן את ההחלטה, קרי בית המשפט לענייני משפחה.

5.

בהמשך לכך – בחלוף למעלה משלושה חודשים, ביום 19.12.2019 – הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה את הבקשה העומדת בשורש ההליך דנן, אשר נשאה את הכותרת "בקשה למתן ארכה להגשת רשות ערעור בפני ערכאה זו לאחר שהוגשה בטעות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה". בבקשה נטען בין היתר כי היא הוגשה במועד זה בשל אירוע רפואי שבו לקתה באת-כוחו של המבקש בתקופה האמורה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האירוע הרפואי האמור חל לאחר שחלפו כחודשיים ממועד החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובמובן זה לא ניתן טעם לכך שהבקשה לא הוגשה במועד. בהמשך לכך בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי היא לא הצביעה על "טעמים מיוחדים" כפי שאלה הותוו בפסיקה בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

6.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו וקבע כי מאחר שהמבקש לא הצביע על סיבת האיחור ולא הניח ולו לכאורה טעם מיוחד להארכת מועד להגשתו, בדין נדחתה הבקשה להארכת מועד. כן נדרש בית המשפט המחוזי לטענות שהעלה המבקש לפיהן היה על בית המשפט לענייני משפחה לקיים דיון במעמד הצדדים, וקבע כי הדין אינו מכיר בחובה לעשות כן בנסיבות האמורות.

7.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו הוא שב על טענותיו בדבר מצבה הרפואי של באת-כוחו ועל כך שלא לא ניתן לו יומו בבית המשפט בנסיבות שבהן ההחלטה בעניינו ניתנה על סמך כתבי בית-הדין בלבד.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובה. החלטותיהן של הערכאות הקודמות במקרה זה הן החלטות דיוניות המיישמות את הדין הנוהג. אכן, טעמי מחלה הוכרו בעבר כ"טעם מיוחד" שעשוי להצדיק חריגה ממועד סטטוטורי בהתאם לתקנה 528 לתקנות (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי

174 (מהדורה שלישית, 2012)). יחד עם זאת, דומה כי במקרה דנן השיהוי שנפל בהגשתה של בקשת רשות הערעור לערכאה המתאימה אירע עוד קודם למחלתה של באת-כוחו וחורג מכל קנה מידה סביר. כמו כן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, והמבקש אף לא טען לכך. לבסוף, אף לא התרשמתי שהותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו עלולה לגרום למבקש עיוות דין. על כן, אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 407א לתקנות.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.