פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם 6159/20
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) ברמ"ש 47908-05-20
מיום 20.7.2020
בשם המבקשת:
עו"ד אליעזר גריסרו
החלטה
1.
בשנת 2012 נישאו הצדדים זה לזו, ונולדו להם שלושה ילדים. יחסיהם של השניים עלו על שרטון ובשנת 2019 הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך. כארבעה חודשים לאחר מכן, הורה בית המשפט לענייני משפחה על סגירת התיק ביחידת הסיוע משלא צלח ההליך. ביום 21.11.2019, הגישה המבקשת לבית הדין הרבני האזורי בנתניה "תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין וכל הכרוך בה" ובגדרה ביקשה לכרוך, בין היתר, מזונות ומדור אישה; מזונות ומדור ילדים; משמורת הילדים והסדרי שהות; ורכוש. ביום 5.12.2019, הגיש המשיב מטעמו תביעה "לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין ולאיזון משאבים בין בני זוג" לבית המשפט לענייני משפחה ובד בבד הגיש גם "בקשה בהולה ביותר לקביעת סמכות שיפוט" – היא הבקשה העומדת במוקד ההליך שלפניי – שבגדרה עתר לכך שבית המשפט לענייני משפחה יקבע שהסמכות העניינית לדון בכל ענייני הצדדים אשר נכרכו על ידי המבקשת, מוקנית לו, בין היתר מהטעם שתביעת הגירושין שהגישה המבקשת אינה כנה.
2.
ביום 5.5.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד )
את בקשת המשיב וקבע כי מהתרשמותו עולה שהגשת תביעת הגירושין החלופית לא הוגשה על ידי המבקשת ממניעים פסולים אלא מתוך רצון להימנע מהפרוצדורה שבהגשת תביעות נוספות. עוד קבע בית המשפט כי "אין ספק" שהמבקשת מעוניינת בשלום בית ומשכך, הרי שתביעה זו לשלום בית לא יכולה "לעמוד בכפיפה אחת עם תביעתה למזונות קטינים ועם תביעתה הרכושית" (סעיף 15 להחלטה). בית המשפט לענייני משפחה ציין כי בהתאם לדעה שהובעה בפסיקת בית משפט זה בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי פ"ד כג(2) 171 (1969) (להלן: הלכת
שרגאי או עניין שרגאי ) אין לכרוך תביעה רכושית ותביעת מזונות יחד עם תביעה לשלום בית שכן מדובר ב"סתירה מושגית פנימית" . לפיכך, נקבע כי תביעת שלום הבית תידון בבית הדין הרבני וככל שזו לא תצלח בית הדין הרבני ידון בענייני הגט והכתובה בעוד שבית המשפט לענייני משפחה ידון בענייני הרכוש והמזונות. בצד האמור, הורה בית המשפט לענייני משפחה על עיכוב ההליך שלפניו עד שתמוצה התביעה לשלום בית.
3.
על החלטה זו הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשת רשות לערער. ביום 20.7.2020 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) את הבקשה. נקבע כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בהסתמכו על הלכת שרגאי וזאת אף "מבלי להיכנס לשאלה האם תביעה בה נכרכים יחדיו שלום בית וגירושין מעידה על כריכה כנה" (שם, בסעיף 4). עוד נקבע כי משעה שהמבקשת ביקשה "לתפוס מרובה" תוך שעתרה בבית הדין הרבני בד בבד עם התביעה לשלום בית גם לסעדים חלופיים של גירושין; מדור ומזונות אישה; מדור ומזונות ילדים; משמורת ילדים והסדרי שהות; רכוש; השבת מתנות; חיוב בכתובה; ופיצויים, הרי שצדק בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. בבקשתה, פורסת תחילה המבקשת את עובדות המקרה בעניין שרגאי
ועומדת על ההבדלים העובדתיים הקיימים ביחס למקרה דנן אשר מלמדים, לפי הטענה, כי לא היה מקום להסתמך על עניין שרגאי לצורך הכרעה בעניינה. לדבריה, לא היה מקום לקבוע כי עצם הגשת תביעה לשלום בית שוללת את הכריכה המבוקשת על ידה. המבקשת טוענת כי תביעתה היא תביעה כנה וכי כריכת העניינים האחרים בה נעשתה כדין – ולכן היה על בית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי הסמכות נתונה לבית הדין הרבני. לחלופין, טוענת המבקשת כי אף אם בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בענייני המזונות, הרי שנושא זה בלבד צריך להתברר בבית המשפט לענייני משפחה ואילו יתר הנושאים שנכרכו על ידה, יידונו בבית הדין הרבני. בצד האמור, טוענת המבקשת כי המשיב הגיש תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה בחוסר תום לב ומטרת התביעות שהוגשו על ידו, כך נטען, אינה אלא שלילת "הברירה והזכות לבחור במקום השיפוט הרצוי [למבקשת – ע' פ']" (סעיף 35 לבקשה).
ביום 15.11.2020 הגישה המבקשת "הודעת עדכון ובקשה למתן החלטה" שאליה צירפה את החלטת בית הדין הרבני האזורי בנתניה (כב' הדיינים הרבנים ש' פרדס , פ' מונדשיין ו ב' ווגל ) מיום 11.11.2020 . בהחלטתו, עמד בית הדין על הסתייגויותיו מהחלטות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. בית הדין ציין שהיה על בית המשפט לענייני משפחה לבחון את כנות כוונותיה של המבקשת טרם הכרעתו בשאלת הסמכות, ובהקשר זה ציין כי "התמיהה מתעצמת לאור דברי ביהמ"ש לע"מ אשר קבע [...] כי 'תביעת הגירושין והתביעות הנוספות לה הוגשו מתוך רצון לקצר את הפרוצדורה ולא מתוך מניעים פסולים', כלומר שמדובר לכאורה בתביעה כנה העומדת בכללי הדין" (עמ' 6 להחלטה). משכך, ציין בית הדין כי המקרה דנן הינו מהמקרים החריגים בהם יוצדק לקבוע כי הסמכות נתונה לבית הדין חרף החלטת בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, בשים לב לבקשה שלפניי, קבע בית הדין כי "לא יתערב בפסיקת ביהמ"ש האזרחי, וימתין [...] לשמוע את פסיקת ביהמ"ש העליון" (עמ' 7-6 להחלטה).
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 536/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (23.2.2020) ). המקרה דנן לא עומד באמת המידה האמורה. טענות המבקשת מופנות לקביעת בית המשפט לענייני משפחה כי נתונה לו הסמכות העניינית לדון בתביעות שביקשה המבקשת לכרוך לתביעת הגירושין החלופית שהגישה. לשיטתה, היה על בית המשפט להכריע בנסיבות המקרה דנן כי הסמכות מסורה לבית הדין הרבני. טענות אלו הן טענות "ערעוריות" אשר נקבע לא אחת כי אין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו והשוו: בע"ם 4381/06 פלוני נ' פלונית , פסקה ד (17.9.2006); רע"א 8788/04 אלמונית נ' פלוני , פסקה 5 (9.3.2005); רע"א 2602/98 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (3.2.1999)) . זאת ועוד, מרבית חיציה של המבקשת הופנו לשימוש שעשה בית המשפט לענייני משפחה בהלכת שרגאי – ואולם, עיון בהחלטה מגלה שלצד הפנייה לעניין שרגאי בחן בית המשפט לענייני משפחה את נסיבות המקרה הספציפי (וראו באופן כללי: יצחק כהן דיני המשפחה בישראל – פרוצדורה ומהות 87,
91-90 (2019) (להלן: דיני המשפחה בישראל ) ). כך, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי "אין ספק בליבי כי [המבקשת – ע' פ'] מעוניינת בשלום בית עם [המשיב – ע' פ']", וכי תביעת הגירושין והכריכות לא הוגשו מתוך מניעים פסולים, ולצד זאת הוסיף כי דווקא רצונה הכן לשלום בית שולל את המשמעות המעשית של הדיון בסעדים שכריכתם התבקשה (סעיפים 15-14 להחלטה). כאמור, קביעות אלו של בית המשפט לענייני משפחה נטועות בנסיבות המקרה, ונראה שהן לא מתבססות על הכרעה עקרונית שלפיה כנותה של תביעת הגירושין נשללת מעצם הגשת תביעה לשלום בית (בהקשר זה ראו והשוו: בג"ץ 7849/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי באר שבע , פסקה 4 (2.1.2014); בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב , פ"ד נג(2) 153, 163 (1999); כן ראו באופן כללי, דיני המשפחה בישראל, בעמ' 92-89). אף אם אניח כי נפלה טעות ביישום הדין בנסיבות המקרה, ואין אני קובע כך, הרי שכבר נקבע שבכך אין כדי להצדיק מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4290/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (10.8.2017);
בע"ם 722/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (12.4.2015); בע"ם 3078/14 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (13.5.2014)). נוכח כל האמור לעיל, אני סבור שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, שבית המשפט המחוזי לא מצא כאמור להתערב בה, אינה מקימה עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה.
הבקשה נדחית אפוא, משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בכסלו התשפ"א (23.11.2020).
ש ו פ ט