בע"מ 6313/13 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט ) ב-רמ"ש 2386-09-13 מיום 9.9.2013, שדחה את בקשת המבקש לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 18.8.2013, לעכב את ההליכים בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים, עד להסדרת נושא האגרה באותה תביעה.

1.

ברקע בקשה זו תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים לתשלום פיצויים (להלן: התביעה ). בד בבד הוגשה בקשה מצד המבקש לפטור מאגרה. דיון בנושא האגרה נקבע ליום 30.5.2013, אולם נדחה בשל אי-התייצבות המבקש, ונקבע ליום 1.10.2013. בין לבין, ביום 18.8.2013 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה לעכב את המשך ההליכים בתביעה עד להסדרת נושא האגרה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בהחלטה מיום 9.9.2013, היא העומדת במוקד הבקשה שלפניי.

יצוין כי גם לדיון שנקבע ליום 1.10.2013 המבקש לא התייצב, וזאת על אף דחיית בקשותיו לעיכוב הדיון בהחלטות בית משפט זה מיום 17.9.2013 ומיום 30.9.2013. בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 10.10.2013, נקבע כי למרות אי-התייצבותו החוזרת ונשנית של המבקש לדיונים בבקשתו לפטור מאגרה, בקשתו לא תימחק, אולם הוטלו עליו תשלומי הוצאות למשיבים ולאוצר המדינה. קביעת מועד לדיון נוסף הותנתה בתשלום ההוצאות שנפסקו. הודעת עדכון שנתבקש המבקש להגיש לבית משפט זה בהחלטה מיום 12.2.2014 לא מסרה נתונים בדבר התקדמות ההליכים בתיק כנדרש, ומבדיקה שנערכה על ידי בית משפט זה עולה כי תשלום ההוצאות טרם הוסדר ולא נקבע מועד חדש לדיון, כאמור.

2.

המבקש משיג למעשה על ההחלטה לעכב את הליכי התביעה שהגיש עד להסדרת נושא האגרה, בהתאם לבקשתו לקבלת פטור. טענותיו של המבקש לוקות בחוסר בהירות, בלשון המעטה. דומה כי טענתו העיקרית מופנית נגד ההליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, על כך שהמשיבים לא הגישו תצהירים, ומסמכים נוספים שטיבם לא הובהר, הנדרשים לצורך בירור בקשת הפטור מאגרה. המבקש סבור כי דחיית בירור פגמים מעין אלו לשלב בו ניתן יהיה לערער על "פסק הדין", לדבריו, עלולה ליצור נזקים בלתי ניתנים לתיקון. כמו כן, מייחס המבקש למשיבים האשמות חמורות בדבר ניסיונות להונות את בית המשפט. עוד מציין המבקש פגמים שונים שנפלו, לטענתו, בהתנהלות בית המשפט המחוזי במסגרת קבלת ההחלטה מושא בקשה זו.

3.

המדינה בתגובתה טוענת כי המבקש לא מעלה טענות משפטיות, ובוודאי לא כאלו החורגות מעניינם של הצדדים כנדרש בבקשת רשות ערעור. כן נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לעכב את ההליכים עד להסדרת נושא האגרה, ולא בהחלטת בית המשפט המחוזי להשאיר החלטה זו על כנה. המשיבה 4 טוענת כי המבקש רשאי להעלות את כל טענותיו בבקשה זו במסגרת הדיון שייקבע בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואין זה ממקומו של בית משפט זה לדון בהן. יתר המשיבות שהגישו תגובותיהן לבקשה, טוענות כי זו הוגשה בלא כל בסיס משפטי או עובדתי, כי היא אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור, וכי היא מופנית נגד החלטות דיוניות שאין כל מקום להתערב בהן.

4.

דין הבקשה להידחות. עיינתי בכל המסמכים שהגיש המבקש במסגרת בקשה זו, כמו גם בתגובות המשיבים. המבקש לא הציג בבקשתו כל עילה משפטית רלוונטית להליך מעין זה, ודומה כי מדובר בהליך סרק. טענותיו של המבקש מופנות בעיקרן כלפי החלטת בית המשפט לענייני משפחה ולא כלפי החלטת בית המשפט המחוזי, היא ההחלטה מושא הבקשה דנן. מעט הטענות המופנות כלפי החלטת בית המשפט המחוזי אינן מגלות כל פגם בהחלטתו המצדיק התערבות כלשהי, ובכלל. למעלה מן הצורך, ולשם הנחת דעתו של המבקש, אבהיר כי גם לגופו של עניין, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לעכב את ההליכים בעניינו עד לבירור בקשתו לפטור מאגרה והסדרת נושא זה. החלטה זו ניתנה כדין, בהתאם לתקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ו-2007. כל טענה אחרת שהעלה המבקש נגד הליך האגרה רשאי הוא לטעון בפני בית המשפט לענייני משפחה, אם רק יעמוד בתשלום ההוצאות שהוטל עליו ויתייצב לדיון שייקבע לאחר מכן. דומה כי הסיבה לפתיחה בהליך השגה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא רצונו של המבקש לקדם את תביעתו ולהביא לסיומה מהר ככל הניתן. יחד עם זאת, התנהלותו במסגרת שלל ההליכים שהוא מנהל בבתי המשפט השונים, מכשילה כוונה זו. טוב יעשה המבקש אם יפעל למען קידום הליכי האגרה שהוא עצמו יזם, וכך יוכלו כלל ההליכים בעניינו להגיע לסיומם בזמן הנראה לעין.

הבקשה אפוא נדחית. בנסיבות המיוחדות של העניין אין צו להוצאות.