בע"מ 6344-22 בע"מ 6344-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' זנדברג) בענ"א 29020-06-22 מיום 20.9.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת ה' גלבוע) בתנ"ז 67086-03-22 מיום 12.6.2022.

רקע בתמצית

2.המבקשים הינם בני זוג שנישאו בשנת 2017 (להלן גם, ביחד ולחוד: האב והאם) ולהם שתי בנות קטינות (להלן: הקטינות). ביום 14.3.2022, לאחר שעזבה האם את בית המשפחה מספר פעמים, בחלקן למקלט לנשים מוכות, עברה האם עם הקטינות למקום חסוי ופתחה בהליכים משפטיים נגד האב. במסגרת הליכים אלו הוגבל הקשר של הקטינות עם האב, וכן התקיימה ועדת תכנון טיפול בעניין המשפחה, שבעקבותיה הגישו גורמי הרווחה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטינות כנזקקות וליתן בעניינן צו פיקוח והשגחה למשך שנה.

3.בהחלטתו מיום 12.6.2022 הכריז בית המשפט לענייני משפחה על הקטינות כנזקקות, מכוח סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), והורה על מתן צו פיקוח והשגחה בעניינן למשך שנה. בית המשפט עמד על כך שהקטינות סובלות מאלימות מצד האב, חשופות לאלימות האב כלפי האם, וסובלות מחוסר יציבותה של האם. נקבע, בין היתר, כי הקטינות ימשיכו להתגורר עם האם במקום החסוי, וייפגשו עם האב פעם בשבוע במרכז קשר בלבד (להלן בהתאמה: ההחלטה הראשונה וצו הפיקוח; תנ"ז 67086-03-22). ביום 14.6.2022 הגיש האב ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, בטענה לפגמים בתשתית העובדתית שבבסיסה, ובכלל זאת אי-קיום דיון הוכחות כראוי.

4.ביום 12.7.2022 התקיימה ועדת תכנון טיפול, במסגרתה התברר לגורמי הרווחה כי בכוונת האם לשוב להתגורר עם האב, וכי האב שוהה עם הקטינות בדירתה של האם, בניגוד להוראות צו הפיקוח. לנוכח האמור הגישו רשויות הרווחה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להוציא את הקטינות מחזקת המבקשים, על-מנת לשמור על שלומן. בהחלטתו מיום 11.9.2022 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האב והאם הפרו בצורות שונות את הוראות צו הפיקוח, באופן המעורר חשש כבד לשלום הקטינות ולבריאותן. עם זאת, נקבע כי "לפנים משורת הדין", ומאחר שהוצאת הקטינות ממשמורת הוריהן היא בבחינת מוצא אחרון בלבד, יש מקום ליתן למבקשים הזדמנות נוספת ולהימנע בשלב זה מהוצאת הקטינות מחזקתם. זאת, בכפוף לכך שהמבקשים ישתפו פעולה עם גורמי הטיפול והרווחה ויקיימו את הוראות בית המשפט במלואן, ובפרט שהקטינות ישהו עם האם בהתאם לצו הפיקוח וייפגשו עם האב במרכז קשר בלבד (להלן: ההחלטה השנייה; תנ"ז 25633-07-22). יודגש כי ההחלטה הנ"ל ניתנה בהסכמת המבקשים.

5.לאחר מתן ההחלטה השנייה, הודיע האב לבית המשפט המחוזי כי הוא עומד על ערעורו בעניין ההחלטה הראשונה. בפסק דינו מיום 20.9.2022 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור, לנוכח קביעתו כי ההחלטה הראשונה "נבלעה" בהחלטה השנייה, אשר ניתנה בהסכמת המבקשים. בין היתר, בית המשפט הדגיש כי הסדרי השהייה של הקטינות נקבעו בהחלטה השנייה בהתאם לצו הפיקוח, וכי בהחלטה השנייה נקבעו דרכי טיפול בקטינות, אשר לנוכח הוראות חוק הנוער, לא ניתן היה לקובען אלמלא הכרזת הנזקקות. הודגש כי בנסיבות אלו, אין מקום להידרש לטענות האב בעניין הפגמים שנפלו בהכרזת הנזקקות; וכי אף מבחינה מהותית, ההחלטה השנייה משקפת נכונות מצד המבקשים לשתף פעולה עם גורמי הטיפול, כך שערעור על ההחלטה הראשונה עלול לאיין את האיזון העדין שנוצר ולפגוע בטובת הקטינות.

על החלטה זו הוגשה – על-ידי האב והאם – בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה עותרים המבקשים לביטול הכרזת הנזקקות, בטענה כי נפלו פגמים בתשתית העובדתית שבבסיס ההחלטה הראשונה.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

7.עיון בבקשה מעלה כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית הראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו, מני רבים: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)).

8.למעלה מן הצורך, אעיר כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה הראשונה "נבלעה" בהחלטה השנייה, כך שבנסיבות העניין אין מקום לשמיעת הערעור על ההחלטה הראשונה. ויודגש: מחד גיסא, ההחלטה השנייה התקבלה אך לנוכח הסכמת המבקשים לשתף פעולה עם גורמי הרווחה והטיפול, בהתבסס על צו הפיקוח שהוצא מכוח הכרזת הנזקקות; מאידך גיסא, בערעור על ההחלטה הראשונה עותרים המבקשים לבטל את הכרזת הנזקקות. בעשותם כן מנסים המבקשים לאחוז בחבל בשני קצותיו. בנסיבות אלו אכן לא היה מקום לדון בערעור על ההחלטה הראשונה – ערעור שהתאיין מאליו עם הסכמת האב להחלטה השנייה.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.