בע"מ 640-24 בע"מ 640-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט) ברמ"ש 5739-06-23 מיום 28.9.2023, שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על שתי החלטות של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגן הנשיאה נ' פישר) בתמ"ש 35883-04-16 מיום 3.4.2023 ומיום 10.5.2023. במסגרת החלטות אלו נדחו, בהתאמה, בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בהליך ביום 21.2.2023, ובקשתו לעיון מחדש בהחלטה מיום 3.4.2023.

2.המשיבים, חותניו של המבקש, הגישו בשנת 2016 תביעה לבית משפט לענייני משפחה, במסגרתה ביקשו סעד של השבה בטענה כי המבקש נטל מהם כספים שלא כדין. בחלוף מספר שנים בהן ההליך התנהל, עתרו המשיבים למחיקת כתב ההגנה שהגיש המבקש, בטענה כי התנהלותו הדיונית עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה, וקיבל את תביעת המשיבים לאחר שהורה על מחיקת כתב ההגנה. בפסק דינו מיום 21.2.2023, קבע בית המשפט כי מדובר במקרה חריג וקיצוני המצדיק את מחיקת כתב ההגנה. זאת מכיוון שלאורך ההליך, אשר נמשך כ-7 שנים, פעל המבקש בחוסר סבירות קיצונית במטרה לעכב את בירור התובענה לגופה, תוך פגיעה קשה בהליך הדיוני, במשיבים, בעדים ובבית המשפט. לפיכך, נעתר כאמור בית המשפט לבקשת המשיבים, מחק את כתב ההגנה של המבקש; קיבל את תביעת המשיבים על כל חלקיה; וחייב את המבקש להשיב למשיבים סכום של עשרה מיליון ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

3.בהמשך לכך, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 3.4.2023 (להלן: ההחלטה הראשונה). על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש, בטענה כי אבחונו בדיעבד כסובל מפיברומיאלגיה מהווה עובדה חדשה שמצדיקה את ביטול פסק הדין. בית המשפט דחה בקשה זו ביום 10.5.2023, וקבע כי האבחון אינו מצדיק את ביטול פסק הדין.

4.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה – חלף, וכי לא ניתן להאריך את המועד להגשתה, באופן מלאכותי, על ידי בקשה לעיון מחדש. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי שהמקום לבירור טענות המבקש כנגד פסק הדין, הוא במסגרת ערעור בזכות על פסק הדין.

4.על החלטה זו מונחת הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי הגשת בקשת רשות הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי הוגשה במועד הקבוע בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א-2020, וכי אף אם סבר בית המשפט המחוזי אחרת, היה עליו להאריך את המועד מכוח סמכותו הכללית הקבועה בתקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות). עוד טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי אבחונו בדיעבד כסובל מפיברומיאלגיה, הצדיק עיון מחדש בהחלטה הראשונה; ובנוסף, מלין המבקש על החלטות שונות שנתנה הערכאה הדיונית במסגרת ניהול ההליך, ועל החלטות בהליכים נוספים, אשר אין מקום לפרטן או לדון בהן במסגרת בקשה זו. המשיבים, מנגד, טוענים כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ובתגובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אך במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה עקרונית, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו, מיני רבים: בע"מ 1451/24 פלונית נ' פלוני (13.3.2024)). הבקשה שלפניי אינה נמנית על מקרים חריגים אלו; היא נטועה עמוק בנסיבותיו של המקרה הפרטני, בהן התנהלותו הדיונית של המבקש ומצבו הרפואי, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית הראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אף לא מצאתי ממש בטענות המבקש באשר לעמידתו במועדים הקבועים בתקנות, והן לא מעלות חשש לעיוות דין.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, למבקש שמורה הזכות להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה. חזקה על בית המשפט שיבחן את הבקשה וישקול את כלל השיקולים הרלוונטיים.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.