בע"מ 6702/15 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסיקתה שנחתמה על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.8.2015 (עמ"ש 25541-09-13, השופטות ש' שטמר, י' וילנר, ר' למלשטריך-לטר ), לאחר שקיבל בחלקו את ערעורה של המשיבה 1 על פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (ת"ע 1682-07-09, השופט ב' ברגר ).

רקע והליכים קודמים

2.

בין המבקש למשיבה 1, אחים מאותו אב, התגלע סכסוך שנגע לעיזבונו של אביהם המנוח, הוא המשיב 3. האב הלך לעולמו בשנת 1998, והנהנים על-פי צוואתו היו המשיבה 1, אמה, המבקש, ושני בניו, שאחד מהם הסתלק מן העיזבון לטובתו. בנו השני של המבקש הלך לעולמו בשנת 2007 ועיזבונו הוא המשיב 4. המשיבה 5 היא אשתו של המבקש. האב הוריש למשיבה 1 ולאמה את הכספים שבעיזבונו וכן דירה בירושלים. למבקש הוריש האב, בין היתר, ארבעה נכסי מקרקעין, ולבניו של המבקש הוריש נכסי מקרקעין נוספים. עוד נקבע בצוואה כי אם יתגלו נכסים חדשים שהיו שייכים למנוח הם יחולקו שווה בשווה בין הנהנים. בפועל, המשיבה 1 ואמה הסתלקו אף הן מהעיזבון. לטענת המשיבה 1, הן עשו כן לאחר שהמבקש שכנע אותן כי הדבר יקל על ניהול העיזבון והבטיח כי לאחר כינוס נכסי העיזבון הן תקבלנה את חלקן בו לפי הצוואה. לטענתה, מצבה הבריאותי והנפשי הקשה והאמון שנתנה במבקש הם שהובילו אותה להסתלק מהעיזבון. בהמשך לכך, ביום 22.10.1998 ניתן צו קיום צוואה לפיו מי שירש את האב הם המבקש ובנו המנוח. יצוין עוד כי בשנת 2008 עברה מן העולם גם אמה של המשיבה 1, ועיזבונה הוא המשיב 2.

3.

הסכסוך בין הצדדים נסב על מספר היבטים של חלוקת העיזבון שאין זה המקום לפרטם. החשוב לענייננו הוא שהמבקש השתמש בכספים שהיו בחשבונות המנוח (ושלפי הצוואה המקורית נועדו להיות מנת חלקן של המשיבה 1 ואמה בלבד) על מנת לשלם את כל שכר טרחתו של מנהל העיזבון, את הוצאות ניהול העיזבון ואת ההוצאות הכרוכות בשומת הנכסים שהוקנו למבקש ולבנו המנוח על-פי הצוואה (להלן: הוצאות העיזבון ), והעביר למשיבה 1 רק את הכספים הנותרים. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיה של המשיבה 1 בעניין זה וקבע כי הוצאות העיזבון נוכו כדין מכספי העיזבון.

4.

המשיבה 1 הגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל בחלקו. לעניין חלוקתן של הוצאות העיזבון בין המשיבה 1 לבין המבקש נפסק כי שכר טרחתו של מנהל העיזבון יחולק בין הצדדים על פי הערך היחסי של מנותיהם, וכי על המבקש להחזיר למשיבה 1 את העודף שהוא ובנו המנוח נטלו מחלקן של המשיבה 1 ושל אמה, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום סיום הכינוס. כן נקבע כי ככל שההוצאות הכרוכות בחוות הדעת השמאיות התייחסו לנכסים שהמבקש או בנו המנוח ירשו הן יחולו עליהם ולא על המשיבה 1.

5.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה (בע"ם 2690/15, השופט ע' פוגלמן ).

6.

בהמשך לכך, לבקשת המשיבה 1 וחרף התנגדות המבקש, ביום 2.8.2015 נתן בית המשפט המחוזי פסיקתה. על-פי הפסיקתה, על המבקש להשיב למשיבה 1, בין היתר, סכום של כ-527,000 שקלים בגין שכר טרחת מנהל העיזבון (סעיף 3 לפסיקתה), סכום של כ-797,000 שקלים בגין הוצאות ניהול העיזבון (סעיף 4 לפסיקתה) וכן סכום של כ-30,000 שקלים בגין חוות הדעת השמאיות (סעיף 5 לפסיקתה). כן נקבע כי סכומים אלו כוללים ריבית והפרשי הצמדה מיום סיום הכינוס, והם חושבו בהתאם לעמדת המשיבה 1 לפיה מועד סיום הכינוס היה יום 9.1.2001.

בקשת רשות הערעור

7.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על מתן הפסיקתה (ראו: ע"א 7891/13 רדוויל בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ

(16.1.2014)), אשר לטענתו אינה משקפת את האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי עליו להשיב למשיבה 1 רק את הסכומים ששולמו בגין שכר הטרחה של מנהל העיזבון ובגין הוצאות השומה של נכסיו ונכסי בנו המנוח. על כן, כך נטען, שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שעל המבקש להשיב למשיבה 1 כספים גם בגין הוצאות ניהול העיזבון, וזאת אף מבלי לנמק את הסטייה מן האמור בפסק הדין. המבקש מוסיף ומפנה בהקשר זה לסעיפים מתוך פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבהם מוזכרים שכר הטרחה של מנהל העיזבון והוצאות השומה בלבד. כן הוא מפנה לכך שבנוסח הראשוני של הפסיקתה שהציעה המשיבה 1 (והועבר אליו במסגרת התכתבות בין הצדדים), לא נכללו, לטענתו, הוצאות ניהול העיזבון. על כן, כך נטען, המשיבה 1 הייתה מושתקת מלדרוש כי רכיב זה של הוצאות העיזבון ייכלל בפסיקתה. המבקש טוען עוד כי הסכום הכולל שעליו להשיב למשיבה 1 בגין שכר הטרחה של מנהל העיזבון ובגין הוצאות ניהול העיזבון, ללא ריבית והפרשי הצמדה, עומד על כ-664,000 שקלים, בעוד שסכום התביעה, כפי שנקבע לצרכי אגרה, הועמד על 600,000 שקלים בלבד.

8.

טענתו הנוספת של המבקש היא כי יום סיום הכינוס הוא יום 30.5.2001, וכי על הסכומים הקבועים בפסיקתה לשאת ריבית והפרשי הצמדה מתאריך זה ולא מיום 9.1.2001, כפי שנקבע. לחלופין, נטען כי אין מקום לכך שסכום התביעה יישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך המוקדם ליום 1.5.2001, הוא היום המוזכר בהודעה על חישוב אגרה שהוגשה מטעם המשיבה 1 לבית המשפט לענייני משפחה.

9.

המבקש טוען כי יש לקבל את בקשתו הן משום שהיא בעלת חשיבות ציבורית כללית והן משום שדחייתה תגרום לו לעיוות דין חמור.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

11.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה דנן, טענותיו של המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, באשר הן נטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ואינן מעלות כל שאלה עקרונית, על אחת כמה וכמה כאשר בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש נגד פסק הדין עצמו נדחתה (ראו: רע"א 3110/04 דוד נ' מלצר , פסקה 4 (31.5.2005)).

12.

אף לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין חמור. המבקש העלה את טענותיו בדבר השבת הוצאות ניהול העיזבון ומועד סיום הכינוס בהתנגדותו לבקשה למתן פסיקתה, ואין בעובדה שבית המשפט המחוזי ביכר את עמדתה של המשיבה 1 כדי לגרום לו עיוות דין. גם לגופו של עניין נדמה שאין ממש בטענה בדבר סטייתה של הפסיקתה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

13.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.