בע"מ 7034/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן-עמי בבר"ע 881/09) מיום 16.6.2009, לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מ' הכהן בבש"א 52676/08 בתמ"ש 5210/08) מיום 18.2.2009.

1.

המשיבה 1 הגישה תביעה נגד המבקשים ואחרים במסגרתה ביקשה להצהיר כי הינה הבעלים של בית מגורים שהוקם על חלקת קרקע לא מוסדרת אשר אחיה המנוח (להלן:

המנוח ) היה רשום כבעליה לפני שנת 1967. המשיבה 1 טענה לחזקה בקרקע משנת 1978. המבקשת 1 הינה אלמנת המנוח והמבקש 2 הוא אחיו. שניהם הגישו בקשה למחוק את התביעה על הסף בשל היותה קנטרנית ונעדרת כל עילה. בית משפט השלום סבר כי טענות הצדדים בבקשה ובתביעה מעלות שאלות משפטיות סבוכות ומורכבות השלובות זו בזו, ולכן אין מקום להידרש ולהכריע בהן בשלב מקדמי של ההליך קודם לבירור העובדות והטענות המשפטיות שבפי הצדדים לגופן. בנוסף, הורה בית המשפט לצדדים להגיש תגובתם לעניין סמכותו העניינית לדון בתובענה נוכח היות פקיד ההסדר צד מהותי לדיון.

2 .

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה היא החלטה דיונית וכי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון אלו, אלא במקרה בו ייגרם נזק משמעותי או בלתי הפיך למבקש אם לא תוכרע המחלוקת כבר בשלב הנדון. בית המשפט הוסיף כי גם לגופו של עניין לא מצא בבקשה ממש שכן מאחר ומדובר בקרקע מסוג "מירי" המצויה בהליכי הסדר ורשומה על שם המנוח בלוח התביעות באופן לא מאושר, חל לכאורה סעיף 51 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: הפקודה ), המאפשר הגשת תביעה להצהיר על בעלות על קרקע מכח התיישנות במסגרת הליכי הסדר, כאשר הקרקע רשומה על שם אדם אחר. לכן קבע כי התביעה נשענת על עילה מוכרת ואין למחקה על הסף.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים טוענים כי מדובר בסכסוך בין יורשים סביב נכס שהיה שייך למנוח וכי ניתן זה מכבר פסק דין בין הצדדים בקשר לחלק מהנכס המדובר, כאשר מתן מקום לבירור תביעת המשיבה תגרום להתדיינות נוספת שמשמעותה עיכוב בתוצאת פסק הדין שניתן לטובתם. המבקשים מוסיפים כי ניהול התובענה יעשה על חשבון זמנם, כיסם ונוחיותם, כאשר המבקשת 1, אישה מבוגרת וחולה, חיה בצרפת וגם בתביעה הקודמת העידה באמצעות כינוס וידאו. לטענתם, יש להכריע בשאלת סיכויי התביעה כבר עתה ולקבוע האם ניתן להגיש תביעה עצמאית מכח סעיף 51 לפקודה, שלא בפני פקיד ההסדר וכן בסוגיית מהות טענת ההתיישנות מכח המשפט העותומני.

4.

דין הבקשה להידחות אף ללא בקשת תשובה לבקשה. כידוע, הלכה היא כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים בעלי חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982). אין המקרה דנן נכנס לגדר המקרים הללו. מבלי להיכנס לתוכן המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לזכויות בנכס, לסוגיית ההתיישנות ולתחולת הפקודה, הרי שאין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה

כשקבע כי אין למחוק את התביעה על הסף קודם לבירור העובדות הנטענות על ידי הצדדים. כאמור, ההחלטה נשוא הבקשה היא החלטה המבכרת את המשך בירור ההליך על פני הסעד הנוקשה של סילוק על הסף. בהחלטות מסוג זה התערבות ערכאת הערעור מצומצמת יותר, קל וחומר בגלגול שלישי

(רע"א 2005/09 בנק דיסקונט נ' משה גרוס (לא פורסמה, 5.5.5009)). בנוסף, על בית המשפט לענייני משפחה להכריע בשאלת סמכותו העניינית לדון בתביעה, נוכח עמדת רשם המקרקעין ופקיד ההסדר. בנסיבות אלו, ובאין בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה כדי לגרום למבקשים נזק של ממש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.