בע"מ 705/20 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט נ' שילה ) בגדרן נדחתה בקשת המבקשת להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד ), אשר הורה כי המשיב 1 ירכוש את מלוא הזכויות בבניין המצוי בתל אביב (להלן: הנכס ).

1.

המשיב 1 (להלן גם: האב ) מחזיק בזכויות בנכס. בעבר חתם האב על שלושה תצהירי מתנה, ובהם העניק אחוזים מהבעלות בנכס לשלושת ילדיו – הם המבקשת (להלן גם: הבת ) והמשיבים 3-2. ביום 31.10.2016 נדחתה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעת האב לביטול המתנה, ונקבע כי במסגרת תצהיר המתנה העניק האב למבקשת חנות ספציפית בנכס ולא חלק בלתי מסוים בו. האב ערער על פסק הדין, ובגדרי הליך זה הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' שנלר ) ביום 6.4.2017 (להלן: ההסכם ). הצדדים הסכימו לפרק את השיתוף ביניהם ולמנות שמאי אשר יעריך את שווי הנכס. עוד נקבע בהסכם שלאחר קבלת חוות דעת השמאי יודיע האב אם ברצונו לרכוש את חלקה של המבקשת בנכס. ככל שלא יודיע האב על רצונו לרכוש את חלקה של המבקשת, נקבע בין היתר כי כל צד יהא רשאי לפנות לבית המשפט למינוי כונס נכסים לצורך מכירת הנכס.

2.

ביום 4.6.2017 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול ההסכם (להלן: תביעת המבקשת ), והמשיבים 3-2 מצדם הגישו תביעה למינוי באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הנכס (להלן: תביעת המשיבים ). ביום 6.1.2019 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקשת. בגדרי תביעת המשיבים נקבע כי שמאי יעריך את שווי הנכס, ובהתאם לחוות דעתו תבחר המבקשת באחת משתי אפשרויות: לקבל את שווי חלקה בנכס בהתאם לשוויו כפי שיקבע בחוות הדעת; או לקבל את שווי חלקה בנכס לאחר מכירתו למרבה במחיר. ביום 14.11.2019 התקיים דיון בתביעת המשיבים, ובסופו ניתן פסק דין המורה כי האב ירכוש את מלוא הזכויות בנכס, המבקשת תקבל את שווי חלקה בהתאם למחיר שנקבע, וכי בא כוחו של האב ישמש כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה. במעמד הדיון הודיעה המבקשת כי בכוונתה לערער על פסק הדין בתביעת המשיבים וביקשה לעכב את ביצועו. בית המשפט הורה כי ביצוע פסק הדין יעוכב ב-30 ימים וכי בקשות עיכוב נוספות תוגשנה לערכאת הערעור.

3.

ביום 12.12.2019 הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לצד הערעור הגישה בקשה להארכת עיכוב הביצוע, וזו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' שילה ) ביום 26.12.2019. בהחלטה נקבע לעניין סיכויי הערעור כי נראה שבפני המבקשת עומדת משוכה לא פשוטה, שכן בהתאם לפסק הדין היא מקבלת לכאורה תמורה ריאלית עבור זכויותיה בנכס. באשר למאזן הנוחות, נקבע כי מהותית, תביעתה של המבקשת עניינה בסעד כספי בלבד, ומשכך אף אם יתקבל ערעורה בסופו של יום, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. ביום 30.12.2019 הגישה המבקשת בקשה לעיון נוסף בהחלטה, וזו נדחתה ביום 9.1.2020.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר מופנית נגד ההחלטה לדחות את הבקשה להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין ונגד ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. המבקשת טוענת כי נפלה שגגה בקביעתו של בית המשפט שלפיה עניינו של הערעור הוא כספי, שכן לשיטתה לא התבקש בתביעה סעד כספי. עוד נטען כי סיכויי הערעור טובים משום שהסעד שניתן בפסק הדין מנוגד להסכם בין הצדדים. לשיטת המבקשת מאזן הנוחות נוטה לטובתה, וראיה לכך היא החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שהורה על עיכוב ביצוע פסק הדין למשך 30 ימים. לדבריה, אם הנכס יימכר או יושכר לצד ג' לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. לצד הבקשה למתן רשות לערער הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

5.

התבקשה תשובת המשיבים. לשיטתם, דין בקשת הרשות לערער להידחות משאינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לשם מתן רשות לערער בנסיבות אלה. לגופם של דברים נטען, בין היתר, כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתם של המשיבים, שכן עניינו של הערעור הוא בזהות הגורם לו יימכר הנכס, ולכן ביצוע פסק הדין אינו מוביל לתוצאה בלתי הפיכה המצדיקה לעכב את ביצועו. עוד נטען כי המבקשת פועלת באופן מכוון לעיכוב ההכרעה בתיק וגורמת בכך לעינוי דין ולנזקים בלתי הפיכים לאב.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות לערער להידחות על פי אמות המידה המקובלות. בהתאם להסכם ביניהם, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין, הצדדים מבקשים לפרק את השיתוף בנכס. כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, המחלוקת בשלב זה נוגעת במהותה לסכום אותו תקבל המבקשת בתמורה למכירת חלקה בנכס. משכך, ומבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, אני סבור שלא עלה בידי המבקשת להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לה אם לא יעוכב פסק הדין (רע"א 391/20 שאול נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים) תש"י-1950 , פסקה 5 (19.1.2020); בע"ם 6546/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (21.8.2017)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 5,000 ש"ח.