פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
7051/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים
י' שנלר
סג"נ,
ק' ורדי
,
סג"נ
וְ-
ע'
רביד
) בעמ"ש 35475-03-17 מיום 3.9.2018
בשם המבקשת:
עו"ד רועי סידי
בשם המשיב:
עו"ד ערן כהן
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שנלר סג"נ ,
ק' ורדי ,
סג"נ
וְ- ע' רביד ) בעמ"ש 35475-03-17 מיום 3.9.2018, במסגרתו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ) בתמ"ש 50075-06-16 מיום 2.2.2017.
2.
המבקשת משותקת בשתי רגליה ומוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 100% בעקבות מחלת פוליו בה חלתה בהיותה תינוקת. המשיב נכה צה"ל ומעיד על עצמו, שהוא נזקק לשירותי סיעוד בכל שעות היממה. הצדדים להליך נישאו זה לזו בשנת 1975 ולאחר ארבעים שנות נישואין בחרו להתגרש.
3.
בשנת 1993 עת היו נשואים, רכשו הצדדים עבור המבקשת, פוליסת ביטוח עבור אובדן כושר עבודה. בשנת 1994 ובעקבות החמרה במצבה הרפואי של המבקשת הופעלה פוליסת הביטוח, בגינה זכאית המבקשת לקצבה חודשית בשל אובדן כושר עבודה (להלן: קצבת המבקשת ). כפועל יוצא מקרות האירוע הביטוחי והפעלת הפוליסה, המבקשת הפסיקה לשלם את הפוליסה החודשית, חברת הביטוח נשאה בתשלומים במקומה והכספים הועברו לחיסכון (להלן: כספי החיסכון ).
4.
ראשיתו של ההליך המשפטי שבענייננו ביום 21.4.2015 עת הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה לאיזון משאבים. לצורך איזון המשאבים בין הצדדים, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו על מנת שיכין חוות-דעת בנושא. בחוות-הדעת מטעם המומחה צוין כי הן קצבת המבקשת והן כספי החיסכון צריכים להיות חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג.
המבקשת עתרה לביטולה של חוות-הדעת ככל שהיא מתייחסת לזכאות המשיב לזכויות בקצבתה ובכספי החיסכון, ואילו המשיב עתר ליישום חוות-הדעת.
5.
ביום 2.2.017 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, עיקר קביעתו התייחסה לפרשנות שיש להעניק לסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: החוק ).
לשיטת בית המשפט לענייני משפחה, הפרשנות הראויה לתיבה "המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף" כוללת גם פיצויים המגיעים מכוח חוזה ביטוח, לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. נקבע כי קצבת המבקשת משולמת לזכותה כתוצאה מההחמרה במצבה הרפואי, ולכן סווגה כתשלום תמורת נזק גוף. נוכח קביעות אלה, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי קצבת המבקשת וכספי החיסכון שנצברו אינם בני איזון.
6.
על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מנומק ומפורט מיום 3.9.2018 ביטל בית המשפט המחוזי את מסקנת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה סעיף 5(א)(2) לחוק מחריג מאיזון המשאבים כל פיצוי בגין נזק גוף הניתן על פי חוזה. בית המשפט המחוזי קבע כי הסעיף עוסק בפיצוי המגיע על פי חיקוק בשל נזק גוף, דוגמת פיצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 או כל חיקוק שעניינו פיצוי של ניזוק.
בית המשפט המחוזי הבהיר כי משום שקצבת המבקשת נובעת מפיצוי בגין אובדן השתכרות, הרי שהפיצוי הוא חליפו של השכר שהייתה מקבלת אלמלא האירוע שגרם לאובדן כושר השתכרותה. לפיכך, ככל שמדובר בשכר שהתקבל עד מועד הקרע בין בני הזוג, יש לראותו כחלק מאיזון המשאבים, ואילו התשלומים שהתקבלו לאחר מועד הקרע, דינם כדין שכר שלא נכלל במסגרת איזון המשאבים. על כן, קצבת המבקשת מהווה חלף שכר ולא פיצויים בגין נזקי גוף, ובשל כך החריג שבסעיף 5(א)(2) לחוק לא חל. אשר לכספי החיסכון, בית המשפט המחוזי לא הכריע לגבי מהותם, צוין כי ייתכן והם מהווים חלף פנסיה או נובעים מזיקה ביטוחית. לצורך בחינת מהותם, בית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט לענייני משפחה לעמוד על סיווגם ובהתאם לכך תקבע זכאותו של המשיב.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.
7.
המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי התשלומים בגין קצבתה אינם נובעים מההחמרה במצבה הרפואי, וכן כאשר קבע כי הוראת סעיף 5(א)(2) לחוק איננה חלה. מנגד, המשיב טוען בתשובתו כי סעיף 5(א)(2) לחוק לא נועד להחריג תשלומים ביטוחיים המהווים חלף שכר. המשיב ציין כי הענקת פרשנות רחבה לסעיף עלולה לרוקן מתוכן את הרציונל העומד בבסיסו, בדבר החרגת כספי פיצויים לבן הזוג הסובל מנזקי גוף.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתשובה שהוגשה לה החלטתי כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף טענות המבקשת, איני סבור כי זה מצב הדברים בענייננו. אכן, הטענה המרכזית של המבקשת עוסקת לכאורה בשאלה הנוגעת לפרשנות הראויה של סעיף 5(א)(2) לחוק, החורגת מעניינם של הצדדים. ואולם בית המשפט עסק ביישום הוראת סעיף 5(א)(2) בנסיבות דנן, ולא חרג מהדרך בה פורש ויושם סעיף זה בפסיקה הקודמת. איני סבור גם כי נפלה שגגה בפסק הדין, וממילא גם לא נגרם עיוות דין.
9.
בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ז באייר התשע"ט (22.5.2019).
ש ו פ ט