בע"מ 722/15 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר , ס' ג'יוסי ו ח' שרעבי ) שדחה את מרבית ערעור המבקשים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת א' אלון ).

1.

המבקש 2 (להלן: המבקש ) והמשיבה נישאו ביום 12.2.1996 (להלן: בני הזוג ). ביום 8.1.1996 חתמו בני הזוג על הסכם ממון המצהיר כי דירת המבקש שנרכשה טרם הנישואים (להלן: הדירה הראשונה ) היא בבעלותו הבלעדית, וחלוקתה לא תעמוד למשא ומתן בין בני הזוג גם בעתיד. בצד זאת קבע ההסכם כי לכל צד עומדים הסעדים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון ). ביום 17.9.2002 נרכשה דירה נוספת (להלן: הדירה השנייה ). הדירה נרשמה על שם המבקשת 1, אמו של המבקש (להלן: המבקשת ; להלן ביחד: המבקשים ), אף שמס הרכישה ותשלומי המשכנתא שולמו על ידי המבקש. להשלמת התמונה יצוין כי למן תחילת נישואיהם התגלעו בין בני הזוג מחלוקות רבות והתנהלו הליכים משפטיים. השניים התגוררו ביחד ובנפרד לסירוגין לאורך השנים, עד לחודש נובמבר 2010, שאז עזב המבקש את בית בני הזוג. לבני הזוג ארבעה ילדים המתגוררים עם המשיבה ומצויים במשמורתה הבלעדית.

2.

כחודש לאחר שעזב המבקש את הבית בפעם האחרונה הגישה המשיבה שלוש תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה: תביעה למזונות אישה וילדים; תביעה רכושית לעריכת איזון משאבים בכלל הרכוש שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם ביחד ולחוד; ותביעה לקביעת משמורת ילדים. בפסק הדין מיום 24.5.2014 קיבל בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת

א' אלון ) את שלוש תביעותיה של המשיבה. אשר לתביעה הרכושית - ראשית נקבע שהסכם הממון בין בני הזוג תקף וכי המבקש בלבד הוא הבעלים של הדירה הראשונה. שנית, בנוגע לדירה השנייה – שנרכשה במהלך החיים המשותפים – נקבע כי היא בבעלות המבקש; וכי המבקשת נרשמה כבעלים למראית עין. עוד נקבע כי הואיל והסכם הממון לא החריג נכסים שירכשו במהלך הנישואים, יש לראות במשיבה כבעלים של מחצית הדירה, וזאת בהתאם להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון. אשר לתביעת המזונות קבע בית המשפט כי הכנסות המבקש משליחויותיו בחו"ל – עניין שהיה נתון במחלוקת – ייחשבו במניין הכנסותיו לצורך חישוב שיעור דמי מזונות אישה וילדים. בתביעת המשמורת נקבע שלמשיבה תהיה משמורת בלעדית על ילדיהם המשותפים של בני הזוג.

3.

על קביעות אלו ערערו המבקשים לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בפסק הדין מיום 29.12.2014 קיבל בית המשפט (כב' השופטים ש' שטמר , ס' ג'יוסי ו ח' שרעבי ) את ערעור המבקשים באופן חלקי בלבד: הופחת סכום מזונות האישה והמדור; והופחת סכום מזונות הילדים, המדור ודמי הטיפול בהם. שאר טענותיהם של המבקשים נדחו, תוך שבית המשפט קבע כי הוא מקבל במלואן את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה בעניין נפקות הסכם הממון והבעלות בדירה השנייה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי שתי הערכאות הקודמות שגו בקביעתן כי הדירה השנייה היא בבעלות המבקש; וכי החלת הסדר איזון המשאבים על הדירה השנייה ועל שאר נכסיו ורכושו של המבקש מנוגדת לכוונת בני הזוג בעת החתימה על הסכם הממון. לבסוף, נטען כי נפלה טעות בקביעת גובה הכנסותיו של הבעל בשתי הערכאות הקודמות שכן היא נעשתה תוך התעלמות מראיות רלוונטיות.

יצוין כי ביום 5.2.2015 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת. בנוסף הוריתי למשיבה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור.

5.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים החורגים מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת ומעלים סוגיה משפטית שיש בה עניין ציבורי (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 127 (1982) ; רע"א 1099/00 בודקר נ' בודקר , (20.3.2000); בע"ם 128/12 עיזבון פלוני ואח' נ' פלונית , פסקה 6 ( 26.3.2012 ); בע"ם 957/14 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (4.3.2014)) . המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של מקרים אלה. טענות המבקשים נוגעות כולן ליישומו של הדין במקרה הפרטני נושא הבקשה ולטעויות שנפלו לכאורה בקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות. כידוע, הלכה היא כי טעות כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 5568/92 שיכון עובדים נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (28.12.1992); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (6.9.1996)), וכך במיוחד בענייננו כאשר מסקנותיהן של שתי הערכאות, אף בסוגיות העובדתיות שהונחו לפתחן, היו זהות.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 8,000 ש"ח.