רע"א 1099/00 יעקוב בודקר נ. רינה בודקר

המשיבה פנתה לבית-המשפט לענייני משפחה בתביעת מזונות לה ולבנה הקטין נגד המשיב. במסגרת התביעה, ביקשה המשיבה גם סעדים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973- (להלן: חוק יחסי ממון), בטענה כי המבקש מנסה להבריח נכסים.

בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. נקבע, כי המבקש ישלם דמי-מזונות בסך 3,500 ש"ח לחודש עבור המשיבה, ומזונות-ילדים בסך 1,200 ש"ח לחודש עבור הבן, באמצעות המשיבה. בקשת המשיבה לסעדים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון נדחתה, לאחר שבית-המשפט קבע, כי תביעתה כללית ועמומה מדי.

המשיבה ערערה לבית-המשפט המחוזי הן על גובה מזונותיה, והן על דחיית בקשתה לסעדים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יצחק יעקבישווילי) קיבל את ערעור המשיבה וקבע, כי על המבקש לשלם לה דמי-מזונות בסך 5,000 ש"ח לחודש. בית-המשפט המחוזי ציין, כי ראוי לנהוג ביד רחבה במקרים שבהם נדרשת הבטחת נכסים מפני הברחה, והטיל עיקול על דירות, חשבונות בנק וניירות-ערך הרשומים על-שם המשיב וזאת מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טען המבקש, בין היתר, כי לבית-המשפט המחוזי לא היתה סמכות לדון בשאלת הסעדים מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון, וכי הערכאה המוסמכת לדון בכך היא בית-הדין הרבני, הדן בתביעת הגירושין שהגיש המבקש נגד המשיבה.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, אין לאפשר עריכת דיון שלישי בעניינו של בעל-דין, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות מעבר לנסיבות המקרה הספציפי, או, למצער, כאשר קיים חשש שנגרם לו עיוות-דין. המבקש לא הצביע על שאלה משפטית חשובה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות לערעור שני בעניינו.

מעבר לדרוש אוסיף, כי המבקש לא העלה בבית-המשפט המחוזי כל טענה בדבר סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לעניין סעיף 11 לחוק יחסי ממון. הגשת תביעת הגירושין לבית-הדין הרבני לאחר הגשת תביעת המזונות לבית-המשפט לענייני משפחה לא איינה את סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה לדון בבקשות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

בית-המשפט לענייני משפחה קנה את סמכותו לדון בבקשתה של המשיבה, ובית-הדין הרבני הוא שאינו מוסמך כעת לדון בחוק יחסי ממון. מכאן, שאף בית-המשפט המחוזי היה מוסמך לדון בסעיף 11 לחוק יחסי ממון, שכן כל סמכות הנתונה לערכאה הראשונה נתונה גם לערכאת הערעור.

הבקשה, אפוא, נדחית.