פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
877/09
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
מרכז ע"ש ורה סלומונס
נ ג ד
המשיבה:
מחלקת עבודות ציבוריות מחוז ת"א
בקשת
רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז
בע"א 1500/06 ובע"א 1500ץ1/06 שניתן על ידי כבוד השופטים א' ש' שילה,
א' דודקביץ ומ' יפרח
בשם המבקש:
עו"ד ד' פולק
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ' ומ' יפרח), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ד' גדול), וכן בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור.
2.
המבקש הוא חברה המאוגדת בישראל, הפועלת כמוסד ללא כוונת רווח ומנהלת בית אבות בכפר סבא (להלן: המבקש ). בשנת 1995 הגישה המשיבה תביעה על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 במסגרתה ביקשה לתפוס חזקה בשטח שהחזיק המבקש בחלק מהמקרקעין שבבעלותו לצורך סלילת כביש. במרץ 1997 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תיטול המשיבה את החזקה בשטח המקרקעין, ותשלם למבקש הוצאות שנגרמו לו בקשר לתכנון ו/או הוצאות עקיפות הקשורות לנושא. כעבור מספר שבועות נחתם בין הצדדים הסכם, לו נתן בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופט י' פרגו) תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם ). בסעיף 8 להסכם נקבע כי המשיבה תשא ב"כל התשלומים, ההוצאות, המיסים האגרות וההיטלים מכל מין וסוג שהוא הכרוכים בביצוע הסכם זה, מתאריך הסכם זה ואילך", ובסעיף 15.1 להסכם נקבע כי חילוקי הדעות שנתגלעו בין הצדדים באשר לסכום אותו דורש המבקש מהמשיבה בגין "הוצאותיו ונזקיו הכרוכים וקשורים לכביש" יובאו להכרעת כב' השופט י' פרגו.
המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבה בפני בית משפט השלום בסכום של כ-2 מיליון ₪ שעיקרה דרישת שיפוי בגין הוצאות שעיקרן שכר טרחת עורכי דין ומומחים שבהן נשא במסגרת הליכים משפטיים ואחרים הקשורים בסלילת הכביש. כן הגיש המבקש שתי תביעות נוספות הקשורות לאותו תיק. בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתו של המבקש, וקבע כי על המשיבה לשאת בעלות הוצאות שהוציא המבקש בגין מומחים שהגישו חוות דעת לעניין סלילת הכביש במסגרת המשא ומתן שנוהל בין הצדדים וכן עבור שכר הטרחה של בא-כוח המבקש בגין השתתפותו בהליכי המשא ומתן בלבד. המשיבה חויבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה.
הן המבקש והן המשיבה ערערו על הכרעה זו בפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המשיבה. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום למעט לגבי תשלום סכום של 50,000 ₪, והורה כי המבקש ישיב כל סכום שקיבל ביתר בתוך 30 יום, וכן ישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך של 75,000 ₪. זאת, בין היתר, על רקע קביעתו כי אין לראות בחוזה הפשרה התחייבות של המשיבה להחזיר את שכר טרחת עורכי הדין ששילם המבקש לפני כריתת ההסכם או שישלם לאחר כריתתו, וכי לכל היותר אפשר להסיק מהוראות ההסכם ונסיבותיו כי למבקש עומדת זכות לטעון שהוא זכאי לשכר עורכי דין עבור ההליך שבו הגיעו הצדדים לפשרה ותו לא, כשמנגד עומדת זכות דומה גם למשיבה.
על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי. בנוסף, הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
3.
לטענת המבקש, פסק הדין של בית המשפט המחוזי מוביל לעיוות דין. לדבריו, בית המשפט התעלם מחומר הראיות המצוי בתיק וקביעתו לא עוגנה בחומר העובדתי. המבקש גורס כי בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על הסכמת המשיבה לשפות את המבקש בגין הוצאותיו, ובכללם שכר הטרחה ששילם לעורכי דינו, וכי המחלוקת היחידה בין הצדדים הייתה גובה הסכום. המבקש מדגיש את היותו מוסד פילנתרופי הנאבק לשמירת קיומו.
4.
לאחר שבחנתי את טיעוניו של המבקש ועיינתי בפסקי הדין של הערכאות דלמטה, שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.
כלל הוא כי יש להיעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המבקשים לא טענו לקיומה של סוגיה עקרונית בעניינם, ובצדק. לשיטתם יש לקבל את בקשת רשות הערעור נוכח עיוות הדין שנגרם להם, לטענתם, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אכן, הפסיקה הכירה בקיומו של עיוות דין כהצדקה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 1099/00 בודקר נ' בודקר (לא פורסמה, 20.3.2000)) אולם אינני סבורה כלל שבמקרה דנן קופחו זכויותיו של המבקש. בית המשפט המחוזי הגיע להכרעתו לאחר שבחן את טענות הצדדים לעומקן, לצד החומר הראייתי שהונח בפניו. בית המשפט ציין כי המבקש ביכר שלא להעיד את עורך הדין מטעמו, שניסח את הסכם הפשרה בינו לבין המשיבה. לא למותר להזכיר בהקשר זה את הסתייגותו של בית המשפט המחוזי מדרך פעולתו של המבקש, המאופיינת ב"התשת" המשיבה וכל הגופים האחרים שעסקו בתכנון המחלף והכביש וסלילתם וגרמה לעיכוב ממושך בשיפור צומת מרכזי במדינה וברווחתם של המשתמשים בדרך. התנהלות, אשר בלשון בית המשפט מעוררת הרהורים בדבר תום הלב של המבקש.
אי לכך בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באדר תשס"ט (17.3.09).
ש ו פ ט ת