בע"מ 2101/13 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים מיום 13.2.2013 (סגן הנשיא א' אברהם והשופטים א' קולה ו ד' צרפתי ). בפסק הדין נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 9.9.2012 (השופט א' זגורי ), שנסב על סכסוך בין שני אחים. פסק דין זה קיבל את תביעת המשיב (להלן: האח הבכור ) בכל הנוגע לזכויות השימוש, המגורים והבעלות בנכס אשר רשום על שמו, אך שימש במשך שנים ארוכות למגוריו של המבקש 1 (להלן: האח הצעיר ).

2.

הנכס נשוא המחלוקת, בית פרטי (להלן: הבית או הנכס ), נרכש בשנת 1981 ונרשם על שם האח הבכור . מקורות המימון לרכישת הבית והסיבה לכך שנרשם על שמו שנויים במחלוקת בין הצדדים, כפי שיובהר בהמשך. עם זאת, אין חולק כי מאז רכישת הבית ועד שנת 2003 התגורר בו האח הצעיר, תחילה יחד עם אמו ושני אחיו הצעירים ולאחר נישואיו יחד עם אשתו וילדיו, וזאת בהסכמתו של האח הבכור, אשר התגורר באותן שנים מחוץ לארץ לצורך לימודיו. בשנת 2003, לרקע סכסוך שהתגלע בין הצדדים, ביקש האח הבכור כי הבית יפונה. משבקשתו נענתה בסירוב, הוא הגיש שתי תובענות לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת: האחת (תמ"ש 7230-06-09) – תובענה שבה עתר לסילוק ידם של האח הצעיר ואשתו (המבקשת 2) מהבית; והשנייה (תמ"ש 7167-06-09) – תובענה שבה דרש לחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס מאז שנת 2003. על-פי כתבי הטענות שהוגשו בשמו, האח הבכור מימן את רכישת הבית מכספו, וכמחווה של רצון טוב התיר לאחיו הצעיר להתגורר בו, בתנאי שישמור על מצבו. לעומת זאת, טען האח הצעיר בכתב הגנתו כי היה זה הוא שמימן את רכישת הבית והיה הבעלים האמיתי שלו, ואילו האח הבכור החזיק בו בנאמנות בלבד, כך שרישום הנכס על שמו נעשה כמחווה של כבוד כלפיו בלבד. האח הצעיר הוסיף ופירט כי רכישת הבית מומנה באמצעות כספים שקיבל מידי כומר שפעל בשעתו באזור נצרת כמיסיונר (להלן: הכומר ), ושילם לו ביד רחבה בתמורה לשירותים וסיוע שסיפק לו. בהמשך, האח הצעיר הגיש תביעה משלו (תמ"ש 7167-06-09), ובגדרה ביקש ליתן פסק דין המצהיר עליו כבעלים של הבית, על יסוד הטענה כי בין אחיו לבינו שררו יחסי נאמנות. במסגרת זו הוא טען כי הסיבה לרישום הבית על שם אחיו הייתה חששו מפני התנכלות של משפחה מסוימת מנצרת, אשר התקרבה אף היא לכומר, וניסתה, לפי הנטען, להסיתו כנגד משפחתם של האחים ולגרום לו לדרוש בחזרה את הכספים שמסר לאח הצעיר.

3.

שלוש התביעות התבררו יחדיו בפני בית המשפט לענייני משפחה. ביום 9.9.2012 נדחתה תביעתו של האח הצעיר, ואילו תביעותיו של האח הבכור התקבלו ברובן. בכל הנוגע לשאלת קיומם של יחסי נאמנות בין האחים, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי נטל ההוכחה היה מוטל על הטוען לכך, וכי נטל זה לא הורם, בהיעדר הסכם נאמנות בכתב או ראיות משכנעות אחרות לקיומו של הסכם בעל-פה או לקיומה של נאמנות משתמעת. עמדתו של האח הצעיר בדבר הטעמים שהביאוהו לרשום את הבית על שם אחיו נדחתה, בראש ובראשונה, משום שהציג שלוש גרסאות שונות בעניין זה: בכתב הגנתו טען, כאמור, שהדבר נבע אך מרחשי הכבוד שהיו לו כלפי אחיו הבכור; בכתב התביעה שהגיש טען שפעל מתוך חשש שהכומר ישוכנע לדרוש בחזרה את הכספים ששימשו לרכישת הבית, טענה שאף נמצאה לא משכנעת בנסיבות העניין; מעדות חברו הטוב עלתה גרסה שלישית, ולפיה האח הצעיר העדיף שלא לרשום על שמו נכסים שרכש על-מנת להלבין כספים, גרסה שנמצאה בעייתית מטעמים נוספים, ובהם הכלל לפיו בעל דין לא יקבל סעד למימוש זכויות הנובעות מביצוע עבירה.

4.

בית המשפט לענייני משפחה נדרש גם לטענתו של האח הצעיר לפיה בשעתו ניתנו לו מטעם אחיו שני ייפויי כוח חתומים ומאושרים בידי נוטריון – האחד לביצוע כל פעולה בקשר לבית והאחר להעברת הזכויות בו – אך אלה נגנבו במועד מוקדם יותר מהבית על ידי אחיו. בית המשפט לענייני משפחה דחה את גרסתו של האח הצעיר בעניין זה, וביכר על פניה את גרסתו של האח הבכור, לפיה הוא חתם אך ורק על ייפוי כוח כללי לשם ביצוע פעולות בבית. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי תצהיר העדות הראשית של האח הצעיר במסגרת התביעות שהוגשו נגדו אינו מתייחס כלל לאפשרות קיומם של יחסי נאמנות או "הסכם סודי" בין האחים, ואינו כולל למעשה כל הסבר לכך שהבית נרשם על שם האח הבכור.

5.

חיזוקים למסקנתו מצא בית המשפט לענייני משפחה בעדויות נוספות – עדות אחותם של בעלי הדין, אשר אישרה כי האח הבכור אפשר לאח הצעיר להתגורר בבית משום שבית הוריהם היה צפוף והוסיפה ש"כולם ידעו שהבית של [האח הבכור]"; ועדותיהם של בני הזוג מהם נרכש הבית בשנת 1981, מהן עלה שהאח הבכור נטל חלק פעיל בניהול המשא ומתן לרכישת הבית.

6.

יצוין עוד כי האח הצעיר הציג בפני בית המשפט לענייני משפחה מסמך שנחזה להיות חתום בידי האח הבכור ומאשר לכאורה את העובדה ששילם 450,000 שקלים למימון הבית. האח הבכור התכחש לחתימתו על המסמך, ומומחה שמונה מטעם בית המשפט מצא כי החתימה אכן הייתה מזויפת.

7.

חרף דחיית גרסתו של האח הצעיר בכל הנוגע לנסיבות שאפפו את רכישת הבית, הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי אינו פוסל את האפשרות שהוא "השתתף כספית" ברכישתו. בעניין זה נקבע כי גרסתו של האח הבכור, לפיה הצליח לחסוך לרכישת הבית במהלך לימודיו בחו"ל, איננה משכנעת, וכי הגיוני יותר שרוב המימון לרכישת הבית אכן התקבל מן הכומר – בין במישרין לידי האח הבכור ובין לידי האח הצעיר. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה סבר שאינו נדרש להכריע בשאלה זו.

8.

לאחר שדחה את טענתו של האח הצעיר בכל הנוגע לבעלותו בבית, בחן בית המשפט לענייני משפחה את טענתו החלופית, לפיה הוא קיבל רשות בלתי הדירה להתגורר בו ללא תמורה. עמדה זו נתקבלה על דעתו של בית המשפט לענייני משפחה, בהתחשב בכך שגם האח הבכור אישר כי התיר לאחיו להתגורר בבית ושבפועל האחרון עשה בבית כבתוך שלו במשך כ-25 שנה, תוך שהוא משקיע בו כספים רבים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בנסיבות אלה יש בידי בית המשפט – להבדיל מאשר בידי האח הבכור עצמו – לבטל את הרשות שניתנה לאחיו מטעמי צדק, בכפוף להחזרת השקעותיו בבית. את מסקנתו זו סמך בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, על כך שהרשות האמורה הייתה רשות-חינם; על כך שהאח הצעיר ואשתו סיכנו את זכויותיו של האח הבכור בנכס כאשר התמהמהו בתשלום הארנונה בגנו עד שהוטל עליו עיקול מטעם העירייה; וכן על העובדה שאם יידרשו לפנות את הבית לא ייוותרו ללא קורת גג, בהתחשב בכך שיש בבעלותם בתים נוספים.

9.

סיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של האח הצעיר וקיבל את תביעתו של האח הבכור לסילוק ידם של האח הצעיר ואשתו מהבית, בכפוף לכך שישולם לידיהם סך של 300,000 שקלים בגין השקעתם בבית ובהשבחתו. סכום זה נקבע לאחר שבית המשפט לענייני משפחה דחה את חוות הדעת השמאית שהגיש האח הצעיר, בשל כך שההערכה הכלולה בה הייתה לשיטתו מופרזת.

10.

כנגד פסק דין זה הגישו האח הצעיר ואשתו ערעור לבית המשפט קמא, אשר כוון בעיקר כנגד דחייתה של טענת הנאמנות. האח הבכור ערער על פסק הדין גם הוא, בכל הנוגע לקביעת שווי השקעותיו של האח הצעיר בבית ולדחיית תביעתו לדמי שימוש מיום הגשת התביעה.

11.

בית המשפט קמא דן במאוחד בשני הערעורים, ודחה אותם ביום 13.2.2013. בכל הנוגע לערעורם של האח הצעיר ואשתו, בית המשפט קמא ציין כי מרבית טענותיהם מכוונות כנגד ממצאים עובדתיים מבוססים היטב, שאין מקום להתערב בהם. למעלה מן הצורך, בית המשפט קמא הוסיף וציין גם שעמדתו שלו בכל הנוגע למתן רשות בלתי הדירה שונה מזו של בית המשפט לענייני משפחה, וכי לשיטתו נסיבות המקרה מלמדות כי לאח הצעיר הוענקה רשות הדירה

(אף כי בלתי מוגבלת בזמן) להתגורר בבית, שניתן היה לבטלה. עוד קבע בית המשפט קמא שבית המשפט לענייני משפחה לא היה רשאי לקבוע על דעת עצמו כי הסכומים הנקובים בחוות הדעת השמאית שהוגשה מטעם האח הצעיר הם מוגזמים, מקום בו בא-כוחו של האח הבכור לא חקר את השמאי על חוות דעתו, ואף לא הציג חוות דעת נוגדת. משכך, בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של האח הצעיר ברובו ואת ערעורו של האח הבכור במלואו, והורה על פינוי הבית עד ליום 12.2.2014, בכפוף לכך שהאח הבכור ישלם סך של 550,000 שקלים בגין ההשקעות שבוצעו בנכס.

12.

המבקשים טוענים כי הענקת רשות ערעור בעניינם נדרשת מטעמי צדק, וכי

אי-מתן רשות כאמור יגרום להם עיוות דין חמור. לטענתם, בית המשפט לענייני משפחה שגה בעניינם שגיאה משפטית מהותית, כאשר התעלם מנפקותה בנסיבות המקרה של "חזקת הנאמנות", הקמה מקום בו פלוני רוכש מכספו שלו נכס שנרשם על שם אלמוני. לטענת המבקשים, מעת שבית המשפט לענייני משפחה קבע שלאח הבכור לא הייתה יכולת כלכלית לממן את רכישת הבית קמה חזקה בדבר בעלותו של האח הצעיר בבית, שאותה נדרש אחיו להפריך. שגיאתו של בית המשפט לענייני משפחה, כך נטען, באה לידי ביטוי בכך שלא ייחס חשיבות לשאלה של מקור הכספים למימון רכישתו של הבית, וממילא היא שומטת את הקרקע מתחת לפסק הדין כולו. עוד טוענים המבקשים כי בית המשפט לענייני משפחה נתפס לכלל טעות כאשר זקף לחובתם את העובדה שטענת הנאמנות לא הוזכרה בכתב ההגנה או בתצהיר העדות הראשית שהוגשו במסגרת תביעותיו של האח הבכור (אלא רק במסגרת התביעה שהוגשה מאוחר יותר מטעם המבקשים עצמם), בהתחשב בכך שקיומם של יחסי נאמנות אינו עובדה אלא טענה משפטית.

13.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתה של המשיבה.

14.

כידוע, בית משפט זה לא ישקול, על פי רוב, מתן רשות לערער "בגלגול שלישי" אלא במקרים שבהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין בהליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כפי שציינו בצדק המבקשים, יש שבית המשפט ייאות להעניק רשות ערעור אף בהיעדר שאלה משפטית כללית, כאשר קיים חשש כי למבקש ייגרם עיוות דין במידה שהרשות לא תינתן (ראו: רע"א 877/09 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות (17.3.2009), בפסקה 4; רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (14.6.2011), בפסקה 7; רע"א 2104/12 פלוני נ' וינברג

(1.5.2012), בפסקה 11). אולם, אינני סבורה שעניינם של המבקשים מעורר חשש ממין זה.

15.

"חזקת הנאמנות" שעליה סומכים המבקשים את ידם שואבת את השראתה מדיני היושר האנגליים. היא קובעת כי מקום בו הבעלות בנכס נרשמת על שם פלוני למרות שהכסף לרכישתו בא מידי אלמוני, אזי בהיעדר אינדיקציה לכך שהכסף לרכישת הנכס ניתן במתנה, קמה חזקה לטובת האחרון, לפיה הנכס מוחזק עבורו בנאמנות (ראו: ע"א 144/70 פרדס בחסכון בע"מ נ' לופו , פ"ד כ"ד(2) 372, 376 (1970); ע"א 34/88 רייס נ' אברמן , פ"ד מד(1) 278, 287-285 (1990) (להלן: עניין רייס )). לשם ההכרעה בעניינם של המבקשים אין צורך לדון בכלל ההיבטים הנוגעים לשימוש ב"חזקת הנאמנות" במשפט הישראלי, כמו גם ביחס בינה לבין החזקה ההפוכה שאליה נדרשה הפסיקה והמתגבשת מקום שבו מתקיימים בין הצדדים יחסי קרבה מיוחדים אשר מצדיקים הנחה כי הנכס ניתן במתנה (ראו: עניין רייס , בעמ' 286; ע"א 3829/91 וואלס נ' גת , פ"ד מח(1) 801, 811 (1994)). די לומר כי על מנת לבסס חזקה בדבר קיומם של יחסי נאמנות (ובהתאמה, להעביר את נטל ההוכחה ליריבו), נדרש בעל הדין שהנכס לא נרשם על שמו, למצער, להקדים ולהוכיח שהוא מימן את רכישתו. אכן, לו נקבע כממצא עובדתי שהמימון לרכישת הבית הגיע מן האח הצעיר, או לו היה מדובר בעובדה שאינה שנויה במחלוקת, אזי ייתכן שהיה טעם בטענותיהם של המבקשים. אולם, לא אלה הם פני הדברים בענייננו. שאלת התמורה הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים, ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא קבע בעניין זה ממצא לטובת האח הצעיר. כל שנקבע בו הוא כי אין לפסול את האפשרות שהוא השתתף ברכישת הבית, להבדיל מרכישת הבית כולו (עמ' 15 בשורה 47 לפסק הדין). בהיעדר ממצא חד משמעי לגבי מקורו של המימון לרכישת הבית, ביקש בית המשפט לענייני משפחה ללמוד על קיומם או היעדרם של יחסי נאמנות מתוך יתר הנסיבות והנתונים שעמדו לרשותו בכל הנוגע לרכישת הבית ולרישומו – ומסקנותיו בעניין זה מעוגנות היטב בחומר הראיות.

1 6.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אינני מורה על צו להוצאות.