רע"א 978/17 זאהי דיב נ. ד"ר פלצור עילם

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטות ב' בר-זיו, א' אלון ו ע' ח' ברק ) מיום 28.12.16 בעש"א 57587-09-16, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינה של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (המפקחת הבכירה צ' פיגנבוים ) מיום 19.6.16. עניינה של הבקשה סכסוך שכנים בנוגע לשביל גישה המוביל לדירת המשיב ונמצא על שטח המוצמד לדירה בה מתגוררים המבקשים; המבקשים ביקשו לבנות בשטח זה חניה, ולמנוע מן המשיב שימוש בשביל גישה זה, ומכאן הסכסוך המשפטי.

רקע

ב.

המבקשים והמשיב הם שכנים המתגוררים בבית משותף בחיפה. אל הבית המשותף מובילות שלוש דרכים, ואחת מהן עוברת בקרקע הצמודה לדירת המבקשים; דרך זו היא שבבסיס המחלוקת (להלן השביל ). ביום 19.6.16 קיבל בית המשפט את תביעת המשיב, וקבע כי המבקשים אינם זכאים להפסיק את זכות השימוש שלו בשביל, שימוש שנמשך למעלה מעשור. בהליך אצל המפקחת נשען כל אחד מן הצדדים על הסכמות חוזיות קודמות, בין אם כאלה שהושגו על-ידי הצדדים עצמם ובין אם כאלה שהושגו על-ידי בעליהן הקודמים של הדירות. במהלך הדיון אצל המפקחת העידו הצדדים עצמם, בנות זוגם, בעליה הקודמים של אחת מן הדירות בבניין וכן מהנדס שהגיש חוות דעת מטעם המבקשים; בנוסף, קיימה המפקחת ביקור במקום. בסופו של יום קיבלה המפקחת את גרסת המשיב, לפיה בהתאם להסכם פשרה קודם משנת 2004, אשר קיבל תוקף של פסק דין ונרשם בפנקס הבתים המשותפים, נתונה למשיב זיקת הנאה לשימוש בשביל ללא הגבלת זמן. התקבלה איפוא תביעתו.

ג.

ערעור המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה, אף כי הנמקותיו של בית המשפט המחוזי היו שונות מאלה של המפקחת. נקבע, כי בצדק טענו המבקשים שהשביל מושא המחלוקת לא נכלל בהסכם משנת 2004 ולא נרשמה ביחס אליו זיקת הנאה; ואולם, נמצא שלמשיב הוקנתה באופן מפורש זכות מעבר בשביל בהסכם אחר, שנערך עם בעלים קודמים של הדירה אולם נרשם בו כי ההסכם תקף אף לגבי חליפי הצדדים. לכן, מצא בית המשפט כאמור לדחות את הערעור, תוך פסיקת הוצאות לטובת המשיב בגובה 10,000 ₪.

הבקשה

ד.

המבקשים טוענים, בפירוט, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעורם, לאחר שנמצא כי המפקחת על רישום מקרקעין ביססה הכרעתה על ממצאים שגויים. עוד נטען, כי רשות המעבר שניתנה למשיב בשביל הייתה רשות ללא תמורה שניתן לבטלה, וכי גם כך למשיב יש שתי דרכי גישה חלופיות לדירתו. לסיום נטען, כי נגרם למבקשים עיוות דין חמור כתוצאה מפסיקות בתי המשפט עד כה, ולכן נדרש דיון בבית משפט זה בגלגול שלישי.

דיון והכרעה

ה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי להיעתר למבוקש. כידוע, אין מתערבת ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, והדברים נאמרים ביתר שאת בגלגול שלישי (רע"א 10098/16 רוזנפלד נ' קרויז , פסקה ו' (4.1.17);

רע"א 7021/16 עו"ד משה זינגל נ' איילה אברהם ,

פסקה י' (24.11.16)). בקשה זו מופנית כל כולה להשגה על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי שתי ערכאות שיפוטיות, אשר בחנו את מכלול חומר הראיות בתיק והגיעו, כל אחת מנימוקיה שלה, למסקנה זהה לפיה יש לדחות את טענות המבקשים. חוששני כי אין בטענות המועלות בבקשה סיבה להתערבות חריגה במקרים מעין אלה, שיסודם עובדתי.

ו.

אשר לטענתם של המבקשים לעיוות דין שלכאורה נגרם להם, אכן הוכרה בבית משפט זה האפשרות לדיון בגלגול שלישי נוכח חשש שמא נגרם לפלוני עיוות דין בהליכים קודמים (רע"א 877/09 מרכז על-שם ורה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות מחוז תל-אביב , פסקה 4 (2009);

רע"א 4193/11 אשר כראדי נ' שלמה נרקיס , פסקה 7 (2011) ; ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי 217 (מהדורה שלישית, 2012)). ואולם, נדמה כי ראוי להדגיש מושכלות יסוד – עצם העובדה כי טענותיו של פלוני נדחו על-ידי ערכאה שיפוטית, אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין. ברי, כי לא בנקל יעלה בידי פלוני להוכיח טענה זו, שכן עליו להראות פגיעה ממשית, אולי אף זועקת, בזכותו להליך הוגן בבתי המשפט הקודמים באופן שהשפיע על תוצאת פסק הדין. בענייננו, המבקשים לא טענו שאלה פני הדברים; כל שנטען הוא כי הפרשנות שניתנה על-ידי בתי המשפט לחומר הראיות שלפניהם היתה שגויה, ובכך, מעיקרא, לא די לביסוסה של טענת עיוות דין שיהא בה כדי להצדיק דיון בבית משפט זה בגלגול שלישי.

ז.

לחיבת המשפט העברי נזכיר, כי נושאי זיקת הנאה וזכות מעבר בו נדונו בבית משפט זה; לעניין זיקת הנאה ראו ע"א 1769/04 אורן נ' כהן , פסקאות ב'-ג' לחוות דעתי (2006); לעניין זכות מעבר – ע"א 2741/07 נובק נ' דנן , פסקאות כ"ב-כ"ד (2011)).

ח.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.