פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3941/14
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
אסתר מולאים
נ ג ד
המשיבה:
שירותי בריאות כללית (ביה"ח סורוקה)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק ע"א 51779-05-13 שניתן ביום 14.5.2014 על ידי
כב' סג"נ ש' דברת, השופט א' ואגו והשופטת נ' נצר
בשם המבקשת:
עו"ד ג' פנר; עו"ד ו' נעים
החלטה
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו מיום 14.5.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 51779-05-13, (כב' השופטת
נ' נצר
בהסכמת כב' סגנית הנשיא ש' דברת וכב' השופט א' ואגו ), בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו מיום 14.4.2013 של בית משפט השלום בבאר שבע בת"א 2987/08 (כב' השופט
ע' כהן ), אשר דחה תביעת נזיקין שהגישה המבקשת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מטיפול רפואי שקיבלה בבית החולים של המשיבה.
1.
ביום 4.4.2003 נפלה המבקשת, בהיותה בת 79, ושברה את ירכה השמאלית. בעקבות זאת עברה המבקשת שני ניתוחים בניסיון לקיבוע השבר. במהלך הניתוח השני נלקחה תרבית אשר תוצאותיה העלו שבאזור הניתוח
נמצא חיידק מסוג קלבסיאלה. שני הניתוחים כשלו. בשל כך, החליט הצוות הרפואי על הוצאת הפלטה אשר הושתלה בניתוח השני, והשתלת פרק ירך מלאכותי. כעולה מפסק הדין, ככלל מדובר בפרוצדורות המבוצעות בניתוח אחד, אך במקרים של זיהום בשדה הניתוח נהוג לבצען בשני ניתוחים נפרדים. בדיון שקיים הצוות הרפואי שטיפל במבקשת נקבע, כי ההחלטה אם לבצע את שתי הפרוצדורות בניתוח אחד תתקבל על-ידי המנתח במהלך הניתוח. ביום 29.5.2003 נכנסה המבקשת לניתוח בפעם השלישית. בתחילת הניתוח הוצאה הפלטה וכן נלקחה תרבית שנשלחה למעבדה. המנתחים התרשמו שאין סימנים של זיהום באזור הניתוח ובנוסף לכך התקבלה תוצאת בדיקה אשר הצביעה על אי הימצאות חיידק. על כן הוחלט להמשיך בניתוח ולהשתיל בניתוח זה גם את פרק הירך המלאכותי. ניתוח זה כשל אף הוא. ביום 1.6.2003 התקבלו תוצאות התרבית שנלקחה בניתוח השלישי אשר הצביעו על הימצאותו של חיידק מסוג פסאודומונס אארוגינוזה. בהמשך נערכו למבקשת שלושה ניתוחים נוספים בניסיון להצלת מפרק הירך, אך אלו לא צלחו.
2.
המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע בטענה כי הרופאים התרשלו בהחלטתם לכלול בניתוח השלישי את שתי הפרוצדורות הניתוחיות, כאשר אזור הניתוח מזוהם. המחלוקת, כפי שתחמו אותה הצדדים בבית משפט השלום, נסובה סביב השאלה האם ידע המנתח או היה עליו לדעת בזמן הניתוח כי אזור הניתוח מזוהם בחיידק. בית משפט השלום דחה את התביעה ופסק כי הצוות הרפואי נקט באמצעים סבירים לבדיקת קיומו של זיהום. בית המשפט השתכנע, תוך אימוץ חוות דעתו של מומחה מטעמו בתחום האורתופדיה (אשר מונה נוכח הפערים בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים), כי הממצא שעניינו הימצאות חיידק הקלבסיאלה בתרבית שנלקחה בניתוח השני היה בגדר תוצאה מוטעית, וכי לא היו בנמצא בדיקות נוספות שהיה ניתן לערוך אשר היו מספקות תוצאות ספציפיות במקרה דנא. משכך נקבע, כי החלטת הרופאים להסתמך על הבדיקות הקליניות ובדיקות המעבדה שבוצעו בזמן הניתוח השלישי, שלא העלו עדות מספקת לקיומו של זיהום, הייתה סבירה ובהתאם לפרקטיקה המקובלת.
3.
על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור באמצו את קביעת בית משפט השלום כי החלטת המנתח לבצע את שתי הפרוצדורות בניתוח אחד הייתה סבירה, נוכח האינדיקציות הבלתי מספקות שעלו בסוגית קיומו של זיהום באזור הניתוח.
4 .
בבקשת רשות הערעור, שנוסחה בבהירות וכללה טיעון סדור וממצה, טוענת המבקשת כי נוכח תוצאות התרבית שנלקחה בזמן הניתוח השני, אשר העידו על הימצאות חיידק הקלבסיאלה, הייתה בנמצא עדות לכך ששדה הניתוח מזוהם. לטענתה, יש לשלול את גרסת המשיבה לפיה הצוות הרפואי פעל על בסיס ההנחה שמדובר בתוצאה מוטעית, מאחר שהנחה מעין זו איננה מצויה בתיעוד הרפואי והוזכרה רק בחקירת המנתח בבית המשפט. נטען, כי אימוץ גרסה זו על-ידי הערכאות הקודמות עולה כדי עיוות דין. לטענת המבקשת, עיוות דין מן הסוג האמור מעלה שאלה משפטית רחבה באשר לאימוץ גרסאות מאוחרות שאין לגביהן תיעוד רפואי. כמו כן, טוענת המבקשת כי סטנדרט הזהירות הרפואי שקבעו הערכאות הקודמות הוא מקל, ומתעלם אף מחוות דעת המומחים, וכי בהתאם לסטנדרט הזהירות הראוי יש לקבוע שרק לאחר שלילת קיומו של זיהום ברמת וודאות גבוהה ככל האפשר ניתן לבצע את הניתוח בשלב אחד. לעמדת המבקשת, קביעת הערכאות הקודמות לפיה ההחלטה לבצע את שתי הפרוצדורות באופן חד-שלבי היא סבירה, וזאת חרף החשד לקיומו של זיהום – יוצרת אף היא עיוות דין.
דיון והכרעה
5.
לאחר העיון בבקשה ובהחלטות בעניינה של המבקשת, באתי לכלל מסקנה, כי על אף הסבל הרב שנגרם למבקשת, אין בידי לקבל את הבקשה, זאת בלא שתתבקש תשובה. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנוכחי אינו נמנה עם מקרים מעין אלו, על אף ניסיון המבקשת להציגו ככזה. ההשגות שהועלו על-ידי המבקשת נוגעות לסוגיות פרטניות בהן הכריע בית המשפט על סמך נסיבות המקרה הספציפי, ולהכרעה בהן אין כל השלכה אל מעבר לעניינם של בעלי הדין במקרה דנא.
6 .
לשיטת המבקשת, יש אף לקבל את בקשתה נוכח עיוות הדין שנגרם לה. אכן, רשות ערעור תינתן גם במקרים בהם קיים חשש חמור שייווצר עיוות דין אם בית המשפט לא יתערב בהכרעתה של הערכאה הקודמת (ראו רע"א 877/09 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות מחוז ת"א (17.3.2009)). אולם, איני סבור כי בנסיבות הקיימות גורם פסק דינו של בית המשפט המחוזי למבקשת לעיוות דין שיצדיק מתן רשות ערעור. כעולה מפסקי הדין המפורטים של הערכאות הקודמות, הכרעתם נתקבלה לאחר שטענות המבקשת, שמרביתן חוזרות על עצמן גם בבקשה דנא, נבחנו ונדחו בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בתיק.
זאת ועוד, בית המשפט התבסס בקביעתו על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר ככלל הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהיעדר טעות בולטת (ראו ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)).
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז באלול התשע"ד
(11.9.2014).
ש ו פ ט