רע"א 4638/11 זכרי דוד נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת רשות לערער על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ע' צ'רניאק ) שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת ו' סימון ). בגדרי החלטות אחרונות אלו, נדחתה בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת סכום של 80,000 ש"ח בקופת בית המשפט ומתשלום הוצאות משפט למשיבה בסך 15,000 ש"ח, אשר נקבעו כתנאי לביטול פסק דין שניתן נגדו; נדחתה בקשתו לקביעת חלף ערובה ולפריסת תשלום הוצאות המשפט; וכן נפסקו נגדו הוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 4000 ש"ח. בד בבד עם בקשה זו, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטות ופסק הדין.

1.

המבקש מכר פוליסות ביטוח מטעם המשיבה, ובין הצדדים התגלע סכסוך כספי על רקע ביטולן של פוליסות שמכר. המשיבה תובעת השבה מן המבקש, בעוד שהוא כופר בסכומים הנתבעים על-ידה, וטוען כי למצער יש לקזז מסכומים אלו עמלות על מכירת הפוליסות שהמשיבה התחייבה לשלם לו.

2.

ההליכים שקדמו לבקשה זו עתירי בקשות והחלטות. אעמוד על העיקריות שבהן: בתביעת ההשבה התקיימו ישיבות קדם-משפט בנוכחות בא-כוח המשיבה ובא-כוח המבקש דאז. ביום 29.4.2010 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק דין נגד המבקש שחייבו בהשבת סכום של 156,240 ש"ח למשיבה, בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד על סך 15,000 ש"ח. פסק דין זה ניתן בהיעדר המבקש ובא-כוחו דאז, ובשל כך הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט קיבל את הבקשה (החלטה מיום 15.2.2011) לפנים משורת הדין, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט על סך 15,000 ש"ח ויפקיד בקופת בית המשפט פיקדון בסכום של 80,000 ש"ח. זאת בנימוק שלמבקש סיכויים לכאוריים להדוף חלקים מתביעת ההשבה נגדו. בקשת המבקש לשקול מחדש את התנאים שנקבעו לביטול פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט (החלטה מיום 20.3.2011), אולם הוענקה למבקש ארכה –

גם עתה לפנים משורת הדין – לקיום התנאים האמורים. בקשה נוספת של המבקש לפריסת תשלום הוצאות המשפט ולחלף ערובה נדחתה אף היא על-ידי בית המשפט (החלטה מיום 30.3.2011), ומשהמבקש לא עמד בתנאים, קבע בית המשפט כי הבקשה לביטול פסק דין נדחית (החלטה מיום 4.4.2011). לבסוף חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות לאוצר המדינה בסכום של 4,000 ש"ח (החלטה מיום 17.4.2011) בנימוק שהמבקש לא שעה לאזהרות בית המשפט והמשיך להעמיס עליו בקשות סרק שלא לצורך.

3.

על החלטות אלו הגיש המבקש בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתו הראשונה – לערער על החלטת בית משפט השלום מיום 20.3.2011 שלא לבחון מחדש את התנאים לביטול פסק הדין, וכן על החלטת בית המשפט מיום 30.3.2011 שלא לפרוס את תשלום ההוצאות ולא לקבוע חלף ערובה – נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 1.5.2011). בית המשפט ציין כי קיים ספק אם על החלטות אלו ניתן להעניק רשות ערעור, נוכח הוראת סעיף 1(7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין. ממילא נקבע כי פסיקת הוצאות וקביעת גובה פיקדון מסורים לשיקול דעת הערכאה הדיונית, ואין המקרה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בכך. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי המבקש לא התייחס בבקשתו לסיכויי הגנתו ואף לא הוכיח את טענותיו בדבר מצבו הכלכלי הקשה שאינו מאפשר לו לעמוד בתנאים שנקבעו. בקשתו השנייה – לערער על החלטת בית משפט השלום מיום 4.4.2011 אשר דחתה את בקשתו לביטול פסק הדין, וכן על החלטת בית משפט השלום מיום 17.4.2011 אשר חייבה אותו בהוצאות לאוצר המדינה – נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, מן הנימוק שכבר דן בטענות המבקש לגופן, ולא הועלו על-ידו נסיבות חדשות או הסבר סביר לאי מילוי התנאים שנקבעו. בקשתו לעיון חוזר, שלה צירף מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי הקשה, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 9.6.2011) בנימוק כי לא קיים הליך של עיון חוזר בהחלטה הדוחה בקשת רשות לערער, ואין מקום להעלות טענות עובדתיות בדבר מצבו הכלכלי של המבקש שלא הועלו בערכאות קודמות.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש חוזר על טענות שטען לפני ערכאות קודמות. עיקרן – כי לא היה מקום לדחות את בקשתו לביטול פסק הדין. זאת משני נימוקים: האחד, כי כלל לא ידע על מועד הדיון שבו ניתן פסק הדין נגדו משום שבא-כוחו דאז לא יידע אותו על כך ואף הגיש ללא הסכמתו בקשה לשחרור מייצוג, תוך זיוף חתימת המבקש וציון מען שגוי של המבקש. השני, משום סיכוייו הגבוהים, לטענתו, להדוף את התביעה נגדו. עוד יוצא המבקש נגד ההחלטה אשר התנתה את ביטול פסק הדין בתנאים. לטענתו, מצבו הכלכלי הקשה לא אפשר לו לעמוד בתנאים שנקבעו, ועל בית המשפט היה להתחשב בכך ולשעות לבקשתו לפריסת התשלומים ולחלף ערובה. המשמעות של דחיית בקשתו לביטול פסק הדין היא חיובו בסכום של למעלה מ- 200,000 ש"ח, דבר אשר יגרום, לטענתו, להמטת חורבן כלכלי עליו ועל בני משפחתו.

5.

לבקשה זו נתבקשה תשובה שבגדרה טוענת המשיבה כי הבקשה נסבה על החלטת ביניים שכל עניינה הוצאות משפט וערובה שהוטלו על המבקש. בעניינים כגון דא אין ליתן רשות ערעור שכן אלו מסורים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. עוד מציינת המשיבה כי המבקש נמנע מלערער לפני הערכאות קמא על החלטת בית משפט השלום אשר קבעה את התנאים האמורים (החלטה מיום 15.2.2011), וערער רק על החלטות מאוחרות יותר. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סוגיית ידיעת המבקש על הדיון שבו ניתן פסק הדין נגדו, וכן סוגיות הקשורות במסכת היחסים שבין המבקש לבא-כוחו דאז אינן מעוררות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ומכאן שאינן מצדיקות מתן רשות ערעור. המשיבה מדגישה כי נוכח בקשותיו החוזרות ונשנות של המבקש בפני הערכאות קמא, אין מדובר, הלכה למעשה, בגלגול שלישי אלא לכל הפחות בגלגול שמיני, ולראיה ההוצאות שהושתו עליו לטובת אוצר המדינה עקב הטרדתו את מערכת המשפט בבקשות כפולות ומכופלות. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי עדותו של המבקש כי לא ידע על מועד הדיון נסתרה, ומפנה בעניין זה לתצהירו של המבקש עצמו מיום 5.5.2010 (שלפיו נכח המבקש בכל הדיונים) וכן להחלטת בית משפט השלום מיום 24.3.2011 – מסמכים שהמבקש לא צירף לבקשתו בבית משפט זה. לשיטת המשיבה, דיון מחדש בשאלת ידיעתו של המבקש תעלה כדי התערבות בממצאי עובדה. לבסוף טוענת המשיבה כי חלף הערובה שהציע המבקש – דירתו ורכבו – אינן בטוחות זמינות שכן פירעונן מצריך הליכי מימוש ארוכים, מה גם שעל הדירה רשומות הערות אזהרה לטובת בנקים שונים, והרכב ממושכן לטובת צד שלישי.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה, על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. הלכה ידועה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי תיוחד למקרה שבו מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה שלפניי אינו מעלה שאלה כאמור. גובה הערבות אינו מצדיק מתן רשות ערעור שכן הוא מסוג העניינים המסורים לערכאה הדיונית, וברגיל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהם, לא כל שכן "בגלגול שלישי" (רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (לא פורסם, 27.2.2005)). נוכח ההזדמנויות השונות שניתנו למבקש להשמיע טענותיו ואופייה הדיוני של הסוגיה שעל הפרק, אף לא התרשמתי כי עולה מן המקרה דנן חשש חמור לעיוות דין, אם לא אתערב בהחלטות הערכאות קמא (ראו רע"א 877/09 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' מחלקת עבודות ציבוריות מחוז ת"א (לא פורסם, 17.3.2009)). בנסיבות אלה אין צורך להידרש לקביעה כי הלכה למעשה טענותיו של המבקש ביחס לתנאים שנקבעו עולות כדי בקשת רשות לערער על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק הדין, אשר לפי סעיף 1(7) לצו בתי המשפט, לא תינתן רשות ערעור בגינה של החלטה מעין זו.

7.

התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות אלו, אין אנו נדרשים לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. הצו הארעי שניתן בטל. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.