בע"מ 7229/12 פלוני נ. פלוני

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) ברמ"ש 4788-12-11 מיום 28.8.12.

1.

הצדדים הם בני זוג לשעבר אשר התגרשו בשנת 1999, ולהם שלושה ילדים בגירים אשר נולדו טרם הגירושין. מספר שנים לאחר שהתגרשו, תיקנו בני הזוג את הסכם הגירושין שלהם, תיקון אשר קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת התיקון הוסכם כי המבקש ישלם מזונות למשיבה "עד למועד בו תגיע צעירת הילדים לגיל 25 שנים או עד למועד בו תעזוב את בית האשה ותחדל לדור בו, לפי המוקדם מבין שני המועדים אלו" (להלן: ההסכם ). המבקש קיים את ההסכם ושילם מזונות עד למועד בו עברה הבת הצעירה להתגורר עימו, שאז חדל לשלם מזונות למשיבה בהתאם למוסכם. לאחר כשנת מגורים בבית המבקש, חזרה הבת להתגורר בבית המשיבה. המשיבה פנתה אל המבקש בתביעה שישוב לשלם לה את המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין. בעקבות כך פנה המבקש לרשמת ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי". לטענתו, מרגע שהתקיים התנאי המפסיק – עזיבת הבת את בית אימה – הרי ששוב הוא אינו חייב במזונות על פי הסכם הגירושין. המשיבה סברה כי המעבר היה זמני וכי מרגע שחזרה הבת להתגורר בביתה, שוב חייב המבקש במזונות עבור הוצאותיה.

2.

רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ל' בן-שמן) (להלן: הרשמת ) דחתה את טענת המבקש וקבעה כי לא התקיים התנאי המפסיק ולכן על המבקש לשלם למשיבה את המזונות על פי ההסכם. עוד קבעה הרשמת שמדובר בהחלטה עובדתית כאשר המבקש לא עמד בנטל להעמיד את טענתו על תשתית עובדתית מספיקה. משכך, מצאה הרשמת כי מעבר הבת לבית המבקש לא מקיים את התנאי המפסיק בהסכם – עזיבה או חדילה ממגורים בבית המשיבה – ולכן נדחתה טענתו.

3.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב. ערעור זה נדחה על ידי כב' השופטת ט' קופלמן-פרדו כיוון שלא מצאה ממש בטענת המבקש לחריגת הרשמת מסמכות. זאת, בין היתר, כיוון שהמבקש הוא זה שפנה לרשמת מלכתחילה, ועל כן לא יכול כעת להיבנות מטענה של חוסר סמכות. לגופו של עניין, מצא בית המשפט לענייני משפחה כי הרשמת לא סטתה מלשון ההסכם לפירוש כוונת הצדדים. אלא, בחנה היא את טענת המבקש בדבר התקיימות עובדתית של התנאי המפסיק – וקבעה כי תנאי זה לא התגבש ושעל כן הסכם המזונות בעינו עומד.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו . בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי הרשמת לא פירשה את ההסכם באופן מהותי אלא רק יישמה כראוי את סעיפי ההסכם על המסכת העובדתית שהוצגה בפניה, ולפיכך אין בהחלטתה חריגה מסמכות.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

המבקש סבור שלמרות שמדובר בעניין שנדון כבר בשלוש ערכאות, יהא זה מוצדק ליתן בידו רשות ערעור ב"גלגול רביעי". בבקשה דנן חוזר המבקש על טענתו בדבר חריגת הרשמת מסמכות בכך שפירשה באופן מהותי את ההסכם לאור כוונות הצדדים ולא לפי פשט לשון ההסכם. עוד הוא חוזר על טענתו להתקיימות התנאי המפסיק ועל האסמכתאות התומכות, לדידו, בכך.

6.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82

חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות , נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות באשר לפרשנות ויישום הסכם הנוגע ליחסים שבין הצדדים בלבד . המבקש שטח את טענותיו בעניין סמכות הרשמת בפני מספר ערכאות, ונקבע כי בהחלטתה לא נפל כל פגם בסמכות. גם לגופו נמצא כי צדקה הרשמת באופן יישום הוראות ההסכם על השתלשלות האירועים דנן.

יתר על כן, גם אם שגו הערכאות קמא באופן פירוש ההסכם שנכרת בין הצדדים – ואינני סבורה שכך קרה במקרה שלפניי –

אין בזאת כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", קל וחומר שלא במסגרת "גלגול רביעי" (רע"א 1492/08 סונול ישראל בע"מ נ' רוטמן, פס' 4 להחלטה (לא פורסמה, 23.9.2008)).

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.