פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1492/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
סונול ישראל בע"מ
נ ג ד
המשיב:
אבשלום רוטמן
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
מיום
2.1.08 בע"א 3567/05 שניתן על ידי
כבוד השופטים ש' ברוש, ע' ברון וש' ברוך
בשם המבקשת:
עו"ד ג' שפק,
עו"ד ש' שטיין
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטות ש' ברוש, ע' ברון והשופט ש' ברוך) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד"ר א' סטולר) בעניין פרשנות הסכם בין הצדדים.
1.
המשיב הינו הבעלים של חלקת קרקע המצויה בחדרה שהוחכרה למבקשת לשם הקמה והפעלה של תחנת דלק. הסכם החכירה בין הצדדים נחתם בשנת 1998. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במנגנון ההצמדה שנקבע בהסכם לדמי החכירה החודשיים הקבועים. דמי החכירה הוצמדו בהסכם לשערו היציג של דולר ארה"ב או לחילופין לשינויים שיחולו במרווח השיווק של סונול לבנזין 95 אוקטן, לפי הגבוה מביניהם. מרווח השיווק הוגדר בהסכם כ"הפרש שבין מחיר הקניה של סונול (מחיר שער בז"ן) בתוספת בלו והיטלים – אם יחולו – לבין המחיר המירבי לצרכן במשאבה, לפני מע"מ, לבנזין 95 אוקטן בהתאם לסע' 2 בטבלה 7(א) של מינהל הדלק". עם הזמן שולבו משאבות לתדלוק עצמי בתחנות דלק במחיר נמוך מזה של משאבות בתדלוק על ידי מתדלק. תחנת הדלק שנבנתה על חלקת המשיב הפכה לתחנת דלק בתדלוק עצמי בלבד. כמו כן, בשנת 2004 שונה המחירון של מינהל הדלק ואת טבלה 7 האמורה בהסכם החליפה טבלה 6, אשר הסעיף המקביל בה לסעיף 2 האמור הינו סעיף 4 – סל הוצאות שיווק. על המחיר הקבוע בסעיף 4 בטבלה 6 ישנה תוספת תשלום בעד שירות על ידי מתדלק. בתביעה שהגיש המשיב לבית משפט השלום טען הוא כי מרווח השיווק האמור בהסכם כולל את הרכיב המשולם על ידי הצרכן בגין שירות מלא בתחנת תדלוק. מנגד טענה המבקשת כי מרווח השיווק אינו כולל את הרכיב האמור.
2.
בית משפט השלום בחן את ההסכם ואת אומד דעת הצדדים והגיע למסקנה על בסיס החומר שהונח בפניו כי הפירוש הנכון של ההסכם הוא שהצדדים התכוונו לכך שדמי החכירה יוצמדו בכל תקופת ההסכם למרווח השיווק הנגזר מהמחיר המירבי האפשרי בתחנת התדלוק. לפיכך לכאורה, מאחר שמדובר כיום בתחנת תדלוק בשירות עצמי לא אמור מרווח השיווק לכלול את הרכיב המשולם בגין שירות מלא. עם זאת, צוין כי ההסכם בין הצדדים כלל אף תניה הנוגעת לתחנת דלק נוספת של סונול הסמוכה לתחנת הדלק בה עסקינן. התניה קובעת כי שתי התחנות יופעלו על ידי מנהלים או מפעילים בלתי קשורים "ובכל מקרה יבוצעו בתחנת התדלוק לפחות כל המבצעים והפעילויות לקידום מכירות אשר יבוצעו בתחנת התדלוק השניה". בית המשפט קבע כי המבקשת הפרה התחייבות זו והעבירה את תחנת התדלוק הסמוכה לאותו מפעיל של תחנת הדלק בה עסקינן. המפעיל המשותף הפך את תחנת הדלק נשוא בקשה זו לתחנה בתדלוק עצמי בלבד ללא חשש שהכנסותיו תיפגענה מאחר שתחנת הדלק הסמוכה בהפעלתו כללה תדלוק בשירות מלא. לפיכך קבע בית המשפט כי הפרת ההתחייבות היא שאפשרה העברת התחנה לתדלוק בשירות עצמי והיא שהביאה לכך שהתמורה אותה מקבל המשיב כדמי חכירה נמוכה יותר. מאחר שאין ליתן למבקשת ליהנות מפירות הפרת ההסכם הרי שיש לקבוע כי מרווח השיווק על פי ההסכם יכלול את התוספת בגין שירות מלא.
ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע כי לא מצא כל שגגה בניתוח שערך בית משפט השלום, הן בסקירה המשפטית של סוגיית פרשנות החוזה והן ביישום ההלכה המשפטית על עובדותיו של המקרה.
3.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור זו. המבקשת טוענת כי המונח "מרווח השיווק" העומד בבסיס המחלוקת בין הצדדים לבקשה הינו מדד שכיח למדי שנעשה בו שימוש בענף הדלק כולו ומכאן שפרשנות מונח זה נוגעת למקרים רבים החורגים ממסגרת הדיון במקרה זה. המבקשת מפרטת שורה של טעויות מהותיות שנפלו לטעמה בפסק דינו של בית משפט השלום.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה אני סבורה כי דינה להידחות. למרות הכסות העקרונית שמנסה המבקשת לשוות לבקשה הרי שכל כולה תחומה לפרשנות הסכם החכירה שנחתם בין הצדדים. כידוע, פרשנותו של הסכם ספציפי והשלכתו על הצדדים אינם מצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 4520/04 קולב נ' קולב (לא פורסמה, 25.5.05)). אכן המונח "מרווח השיווק" הינו מונח נפוץ בענף הדלק. עם זאת, המונח נבחן במקרה זה על-פי הקשרו בהסכם החכירה ועל-פי הגדרתו המפורשת בהסכם זה וכן על-פי אומד דעת הצדדים להסכם, ולפיכך אין בו להשליך על כל מקרה בו נעשה שימוש במונח של "מרווח השיווק". כידוע "מילים ומשפטים מקבלים משמעויות שונות בהקשרים שונים" (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 10 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ריבלין (לא פורסם, 11.5.06)). יתרה מכך, אעיר כי פרשנותו של בית משפט קמא להסכם בין הצדדים נכונה והגיונית בעיני. מכל מקום, מרבית טענותיה של המבקשת נסבות דווקא על השלכתה
של הפרת התחייבותה בנוגע לתחנת הדלק הסמוכה על מנגנון ההצמדה הקבוע בהסכם החכירה. קביעותיהם של הערכאות דלמטה בעניין זה ודאי מצומצמת לנסיבותיו הייחודיות של עניין זה ואין בהן כדי לחרוג מעניינם של הצדדים לבקשה זו.
הבקשה אם כן נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג באלול תשס"ח (23.9.08).
ש ו פ ט ת