רע"א 9097/11 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

השופט ע' פוגלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגניות הנשיאה א' קובו ו- מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ), שבו התקבל ערעור המשיב 1 (להלן: הבנק ) על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' גזית ) שניתן במסגרת הליך של טען ביניים .

1.

לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, הוגשה בקשה בדרך של טען ביניים, להורות על אופן חלוקת כספים המוחזקים בידיה של חברת בנייני בנק בע"מ (כ-1.2 מיליון ש"ח) , אשר מגיעים למר דוד אפל (להלן:

אפל ) מכוח פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים שניתן ביום 11.10.2009. המבקשת והבנק טענו שניהם לזכויות בכספים. טענת המבקשת התבססה על חוב שחייב לה אפל בסך של כ-34 מיליון ש"ח, מכוח פסק דין שניתן לטובתה ביום 4.9.2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. טענת הבנק התבססה על שני הסכמים מיום 13.7.2008 ומיום 11.10.2009 (להלן בהתאמה: ההסכם הראשון ו ההסכם החדש ) , שבהם המחה אפל לזכותו את הכספים שיקבל. בהסכם החדש, הסכים אפל לשלם לבנק 70% מכל סכום שיתקבל מבנייני בנק, אך לא פחות מ-1.25 מיליון ש"ח. לחלופין, אם אפל ישלם לבנק 1.125 מיליון ש"ח עד ליום 30.11.2009, הוא יצטרך להשלים רק 63% מהתקבולים. סעיף 6 להסכם החדש קובע כלהלן:

"להבטחת ביצוע האמור לעיל, אפל ממחה בזאת לטובת הבנק בהמחאה גמורה מוחלטת ובלתי חוזרת את כל זכויותיו הקיימות והעתידיות הנובעות מתביעתו כנגד בנייני בנק לרבות זכויותיו הקיימות והעתידיות לקבלת כספים מבנייני בנק. הצדדים ישלחו לבנייני בנק הודעה על המחאת הזכ ות הנ"ל. כמו כן, ולהבטחת ביצוע האמור לעיל, במעמד חתימת הסכם זה יחתום אפל על הודעת משכון לפיה יירשם משכון ברשם המשכונות לטובת הבנק על זכויותיו של דוד הקיימות והעתידיות הנובעות מתביעות כנגד בנייני בנק, לרבות זכויותיו הקיימות והעתידיות לקבל

כספים מבנייני בנק".

2.

מייד לאחר מתן פסק הדין לטובת אפל, ניתנו צווי עיקול על הכספים לטובת הצדדים. המבקשת טענה כי ההסכמים בין אפל לבין הבנק עסקו בהמחאה על דרך השעבוד (בהסתמך על הוראות הסעיף שצוטט לעיל), ומשלא נרשם השעבוד אצל רשם המשכונות – זכותו של הבנק אינה גוברת על זכויות המבקשת. מנגד, טען הבנק כי מדובר בהמחאה מוחלטת על דרך המכר, הגוברת על זכויותיה של המבקשת.

3.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' גזית ) קבע כי מדובר בהמחאה על דרך השעבוד, בהסתמך על הסעיף שצוטט לעיל מתוך ההסכם החדש, כמו גם על סעיף 2ד' להסכם הראשון. נפסק כי משלא נעשה הרישום ברשם המשכונות, אין לקבוע עדיפות לזכויות הבנק בכספים, ויש לחלקם בין הצדדים.

4.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגניות הנשיאה א' קובו ו- מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ) קיבל את ערעור הבנק על פסק הדין. נמצא כי המחאת הזכויות לטובת הבנק בהסכם החדש אינה המחאה על דרך השעבוד, כפי שקבע בית משפט השלום, אלא בהמחאה מוחלטת על דרך המכר שאינה תלויה בדבר. לפיכך נפסק כי זכותו של הבנק ביחס לכספים גוברת על זכויותיה של המבקשת, וכי יש להעביר את הסכומים במלואם לידיו.

5.

מכאן הבקשה שלפנינו. המבקשת טוענת כי המקרה דנן מעורר את שאלת המבחנים לקביעה אם המחאת זכות פלונית היא המחאה על דרך השעבוד או המחאה על דרך המכר. לשיטת המבקשת, מדובר בשאלה כללית ובעלת השלכת רוחב, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים, נטען כי המחאת הזכויות מאפל לבנק היא המחאה על דרך השעבוד שלא נרשמה, ולכן זכויות הבנק אינן גוברות על זכויותיה של המבקשת.

6.

הבנק מתנגד לבקשה וסומך את ידיו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. לשיטתו, אין בנדון שאלה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, שכן מדובר בהכרעה שנעשתה על

סמך פרשנות ההסכם הספציפי בין הבנק לבין מר אפל. לגופם של דברים נטען כי מדובר בהמחאה גמורה ומוחלטת, ולא על דרך השעבוד. לחלופין נטען כי אין בדין חובת רישום ביחס להמחאה על דרך השעבוד, ולכן ממילא זכותו של הבנק גוברת על זכותה של המבקשת. בתשובה שהגיש, הצטרף אפל לעמדת הבנק.

7.

לאחר שבחנו את הבקשה והתשובות לה, ושמענו את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בעל-פה, לא מצאנו עילה למתן רשות ערעור. על אף ניסיונות המבקשת לשוות לבקשתה נופך כללי, מדובר בסופו של יום בשאלה יישומית של פרשנות ההסכמים בין מר אפל לבין הבנק. כפי שנקבע לא אחת, שאלת פרשנותו של הסכם ספציפי אינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 6816/11 מיסטר ספרינקלר ישראל בע"מ נ' שלמה חביב (25.10.2011); רע"א 1492/08 סונול ישראל בע"מ נ' רוטמן (23.9.2008); רע"א 8007/09 ישפרו נ' קרן קיימת לישראל (4.5.2010)), והדברים נכונים גם אם הערכאות הקודמות נחלקו ביניהן בשאלת פרשנות ההסכם, כמו בענייננו (השוו: רע"א 4520/04 קולב נ' קולב (25.5.2005)). בית המשפט המחוזי בחן את ההסכמים בין מר אפל לבין הבנק, ומצא כי מדובר בהמחאה על דרך המכר ולא בהמחאה על דרך השעבוד. בעשותו כן, יישם בית המשפט המחוזי את העקרונות המקובלים של פרשנות החוזה (השוו למקרים דומים: ע"א 3966/01 יהושע TBWA פרסום ושיווק נ' בון מארט (8.6.2003); ע"א 9955/09 יוגב נ' יוסף (28.8.2012) (להלן: עניין יוגב ); ע"א 1321/06

סגל נ' סגל פרזול בע"מ (15.11.2007)). משכך, לא נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בשאלה – שטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה – אם ישנה חובת רישום של המחאת זכות שנעשתה על דרך השעבוד כתנאי לתוקפו של השעבוד (ראו: עניין יוגב , בפסקה 35 והדעות השונות המובאות שם). לכן, ממילא לא נדרשת הכרעה בשאלה זו בנסיבות המקרה שלפנינו.

הבקשה נדחית אפוא.

בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.