החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בע"מ 7294/14 פלוני נ. פלוני

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · השבת ערבות בנקאית שהופקדה להבטחת נזקים מצו עיכוב ביצוע ארעיבקשה להשבת ערבות בנקאית אוטונומית לאחר פקיעת צו עיכוב ביצוע ארעי בערכאת הערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קיבל בקשה להשבת ערבות בנקאית אוטונומית שהופקדה להבטחת נזקים מצו עיכוב ביצוע ארעי. חלפה התקופה של שישה חודשים הקבועה בתקנה 371(ג) לתקנות ללא הגשת תובענה או בקשה לפיצויים, והמשיבים לא הצביעו על נזק קונקרטי צפוי. לא נמצאו טעמים מיוחדים להותיר את הערבות בידי הבנק, ולכן הוחזרה למבקשות ללא צו להוצאות.

העובדות

ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי שפקע עם מתן פסק הדין בערעור, שהתקבל באופן חלקי. המשיבים התנגדו להשבת הערבות בטענה שההליך בבית המשפט לענייני משפחה טרם הסתיים והנזק הפוטנציאלי לא התברר. לא הוגשה תביעה או בקשה לפיצויים בתוך פרק הזמן הקבוע.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להשיב ערבות בנקאית שהופקדה להבטחת נזקים מצו עיכוב ביצוע ארעי לאחר חלוף התקופה הקבועה בתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא הגשת תובענה או בקשה לפיצויים?

הלכות

  1. 1

    חלוף התקופה הקבועה בתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא הגשת תובענה או בקשה למימוש הערבות מחייב את השבתה, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים שלא להשיבה.

    ״במקרה זה חלפה התקופה המנויה בתקנה 371(ג) לתקנות ולא הוגשה תובענה לפיצויים או בקשה למימוש הערבות בגין נזק עקב מתן הצו הארעי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • ערבות בנקאית אוטונומית
  • צו עיכוב ביצוע ארעי
  • השבת ערבות
  • תקנה 371
  • פקיעת הצו הארעי
  • נזק
  • טעמים מיוחדים
  • בקשה לפיצויים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בע"ם

7294/14

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשות:

1.

פלונית

2. פלונית

3. פלונית

נ ג ד

המשיבים:

1.

פלונית

2. פלוני

בקשה להשבת ערבות בנקאית

בשם המבקשות:

עו"ד דן נובהארי

בשם המשיבה 1:

עו"ד ניצן בר-אילן

בשם המשיב 2:

עו"ד שמואל מנדלבום

החלטה

לפניי בקשה להשבת ערבות בנקאית אוטונומית שהופקדה להבטחת נזקים שעלולים היו להיגרם למשיבים בשל צו עיכוב ביצוע ארעי שניתן בהחלטתי מיום 17.11.2014. ביום 5.7.2015 ניתנה רשות ערעור באחת הסוגיות נושא הליך זה והערעור התקבל באופן חלקי. עם מתן פסק הדין פקע הצו הארעי מיום 17.11.2014 והמבקשות ביקשו את השבת הערבות. המשיבים התנגדו לבקשה מהטעם שטרם התברר היקף הנזק אשר עלול להיגרם להם עקב מתן הצו הארעי. בנסיבות אלו, ומשטרם חלפו 6 חודשים מפקיעת הצו הארעי (הוא פרק הזמן הקבוע בתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )), לא ראיתי בנקודת הזמן ההיא להורות על החזרת הערבות. ביום 5.1.2016 – 6 חודשים מיום פקיעת הצו הארעי – ביקשתי את עמדתם העדכנית של הצדדים.

לשיטת המבקשות, יש להשיב את הערבות לידיהן שכן חלף פרק הזמן האמור בתקנה 371(ג) לתקנות מבלי שהוגשה תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הארעי. עוד טוענות המבקשות כי ההליך בבית משפט לענייני משפחה מתארך – זה יותר מחצי שנה – באשמת המשיבה 1; כי החשש מאובדן עסקה בנכס נושא ההליך הוכח כשגוי, שכן "הצד השלישי" הותיר את הצעתו על כנה; וכי בקשת הרשות לערער שבה ניתן הסעד הארעי התבררה כמוצדקת. מנגד, המשיבים עומדים על התנגדותם להשבת הערבות. לטענתם, טרם התקבלו החלטות בבית משפט לענייני משפחה ולפיכך טרם הוסר החשש שמא התמשכות ההליכים – אשר "חלקה המכריע" מקורו בצו הארעי – תוביל לאובדן עסקה בנכס נושא ההליך.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. לצורך דיון זה אצא מנקודת הנחה כי תקנה 371 חלה גם בערכאת הערעור, משהצדדים שלפניי לא טענו אחרת.

במקרה זה חלפה התקופה המנויה בתקנה 371(ג) לתקנות ולא הוגשה תובענה לפיצויים או בקשה למימוש הערבות בגין נזק עקב מתן הצו הארעי. המשיבים לא הצביעו על נזק קונקרטי שיש צפי ממשי להתגבשותו בזמן הנראה לעין הקשור בצו הארעי. יתרה מכך יש לזכור כי הערעור נושא הסעד הארעי התקבל בחלקו. בנסיבות אלו לא שוכנעתי כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשיב את הערבות לידי המבקשות.

הבקשה מתקבלת אפוא והערבות הבנקאית האוטונומית שהופקדה במסגרת הליך זה תוחזר למבקשות. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג

בשבט התשע"ו (2.2.2016).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1חלוף התקופה הקבועה בתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי ללא הגשת תובענה או בקשה למימוש הערבות מחייב את השבתה, אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים שלא להשיבה.