בע"מ 7379-23 בע"מ 7379-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת ע' רביד) בענ"א 29911-08-23 מיום 31.8.2023, שבגדרו נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בתל אביב – יפו (השופטת ש' מרום) בה"ט 26082-07-23 מיום 16.7.2023, שבמסגרתה הוארך בשלושה חודשים תוקפם של צו הגנה וצו למניעת הטרדה מאיימת שהוצאו כנגד המבקשת.

רקע בקצרה

2.בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה שהתקבלה ביום 15.5.2022 הורה בית המשפט על הוצאת בנה של המבקשת (להלן: הקטין) מביתו והוא הושם במרכז חירום. בהמשך, בהחלטה שהתקבלה ביום 19.6.2022 הכריז בית המשפט על הקטין כעל "קטין נזקק". לאחר הליך ההכרזה הוחלט על העברתו של הקטין למסגרת חוץ ביתית (להלן: הפנימייה), זאת בשל חוסר מסוגלות הורית של שני ההורים והסיכון הנשקף לקטין מחזרה לביתם; ההשפעות החיוביות שהיו לניתוק מהם על הקטין; המלצות גורמי המקצוע; וכן רצונו של הקטין.

3.ביום 3.4.2023 הורה בית המשפט לענייני משפחה, בהתבסס על המלצת גורמי הטיפול ורצונו של הקטין, על הפסקת המפגשים בין המבקשת לקטין לתקופה של שלושה חודשים על מנת לאפשר לקטין להסתגל לפנימייה באורח מיטבי (תנ"ז 34004-06-22). ביום 12.7.2023, לאחר שהמבקשת הגיעה לשערי הפנימייה ללא אישור או תיאום מראש, נענה בית המשפט לענייני משפחה במעמד צד אחד לבקשתה של עו"ס לחוק נוער להוציא צו הגנה וצו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקשת (להלן: הצווים). בהחלטה מיום 16.7.2023 הוארכו הצווים בשלושה חודשים לאחר שהתקיים דיון בנדון במעמד שני הצדדים.

4.על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וציין, בין היתר, את הצורך בשקט ובשלווה של הקטין ויתר הקטינים המתגוררים בפנימייה; את מידתיות הצווים שניתנו לתקופה של שלושה חודשים בלבד; ואת השיהוי הניכר בהגשת הערעור.

5.על פסק דין זה מונחת הבקשה שלפניי.

בבקשתה חוזרת המבקשת, בעיקרו של דבר, על טיעוניה לפני הערכאות קמא, שעיקרן הינו כי הצווים פוגעים בקטין, וכי התנהגותה בשערי הפנימייה לא הייתה פוגענית. כן נטען כי זכויותיה הדיוניות של המבקשת קופחו בהליך קמא; וכי בבקשה ליתן את הצווים פעלה המשיבה בניגוד לדין, בהיעדר סמכות, בחוסר תום לב ותוך פגיעה בזכויותיה הבסיסיות של המבקשת.

6.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

7.ראשית, נכון להיום, הבקשה דנן הפכה להיות תיאורטית, זאת בשים לב למועד פקיעת הצווים שחל ביום 16.10.2023. ממילא, הבקשה אינה עוד רלוונטית ודינה להידחות מטעם זה בלבד. יש להצר על השיהוי הכבד שנפל בהגשת הערעור לבית המשפט המחוזי וכן בהגשת בקשת רשות הערעור דנן ערב פגרת סוכות. כידוע, בית משפט זה אינו דן בעניינים תיאורטיים, למעט במקרים חריגים במיוחד, שענייננו אינו בא בקהלם (ראו מיני רבים: ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק), פסקאות 8-5 (17.12.2001); רע"א 192/16 שוקר נ' אינספקס בע"מ, פסקה 3 (18.4.2016)).

8.למעלה מן הצורך, אוסיף עוד כי הבקשה שלפניי נטועה עמוק בעניינם הפרטני של הצדדים להליך, ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב אשר ראוי לה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לפיכך, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, איני סבורה כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות דין.

9.מעבר לנדרש, אוסיף כי אף לגופו של העניין, לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נתן, בצדק, משקל מכריע לטובת הקטין.

10.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.