בע"מ 7532-23 בע"מ 7532-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.8.2023 (רמ"ש 55116-06-23, השופטת א' אלון). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 4.6.2023 (תלה"ם 47817-03-23, סגן הנשיאה ט' פפרני).

2.המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, ולהם שלוש בנות קטינות. ביום 5.3.2023 הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, וכרך אליה, בין היתר, את סוגיית המזונות של הבנות הקטינות. בהמשך לכך, ביום 25.4.2023 קבע בית הדין הרבני כי הסמכות לדון במזונות הקטינות מסורה לו.

3.בין לבין, ביום 21.3.2023 הגישה המשיבה תביעה בעניין מזונותיהן של הבנות הקטינות לבית המשפט לענייני משפחה. בתביעתה טענה המשיבה כי הסמכות לדון בענייני מזונות קטינים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ולא לבית הדין הרבני. ביום 25.4.2023 הגיש המשיב הודעת עדכון לבית המשפט לענייני משפחה וצרף אליה את החלטתו של בית הדין הרבני מאותו היום, לפיה הסמכות לדון במזונות הקטינות מסורה לו. המבקש טען כי יש להורות על דחיית תביעתה של המשיבה.

4.ביום 28.4.2023 פסק בית המשפט לענייני משפחה מזונות זמניים לטובת הקטינות. בהחלטתו, ציין בית המשפט לענייני משפחה כי הצדדים חלוקים בנוגע לסמכותו העניינית אך לא הכריע במחלוקת זו. בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס בהחלטה לקביעתו של בית הדין הרבני מיום 25.4.2023 לפיה הסמכות לדון במזונות הקטינות נתונה לו.

5.ביום 3.5.2023 המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לביטול החלטתו מיום 28.4.2023 וטען כי זו ניתנה בהיעדר סמכות. לשיטת המבקש, משקבע בית הדין הרבני, מספר ימים קודם לכן, ביום 25.4.2023 שהסמכות לדון במזונות הקטינות נתונה לו, היה על בית המשפט לענייני משפחה לדחות את תביעתה של המשיבה. זאת, כך נטען, בהתאם לכלל בדבר כיבוד ערכאות.

6.בהחלטתו מיום 4.5.2023 ציין בית המשפט לענייני משפחה כי החלטתו של בית הדין הרבני מיום 25.4.2023 לא עמדה לנגד עיניו בעת שנתן את ההחלטה בנוגע למזונות הזמניים של הקטינות. בהמשך לכך קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לנוכח החלטתו של בית הדין הרבני מיום 25.4.2023 ובהתחשב בכלל כיבוד הערכאות, בהעדר הודעה נוספת בתוך 21 ימים תימחק התביעה. ביום 10.5.2023 הגישה המשיבה בקשה מטעמה לבית המשפט לענייני משפחה במסגרתה עתרה להורות כי ההחלטה בעניין המזונות הזמניים תעמוד בתוקפה במשך ששה חודשים, וזאת עד להכרעה בבג"ץ 5988/21 התלוי ועומד, ועוסק בסוגיית סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות קטינים מכוח כריכה. ביום 31.5.2023 המבקש הגיש תגובה מטעמו שבה שב על עיקר טענותיו.

7.ביום 4.6.2023 ניתנה החלטתו הנוספת של בית המשפט לענייני משפחה, היא ההחלטה העומדת בבסיסה של הבקשה דנן. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי חרף החלטתו של בית הדין הרבני מיום 25.4.2023 יש לו סמכות לדון בתביעת מזונות הקטינות. זאת, כך נקבע, בהתאם לפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118 (2003) לפיו כאשר הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטיים הכרעתה בטלה, מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק חריגה מכלל כיבוד הערכאות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי החלטתו של בית הדין הרבני לפיה יש לו סמכות לדון בתביעת מזונות הקטינות, ניתנה בניגוד להלכה שקבע בית משפט זה בבע"ם 7628/17 פלוני נ' פלונית (22.9.2019) (להלן: בע"ם 7628/17), ועל כן לוקה בפגם המביא לבטלותה.

8.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.7.2023 הבהיר בית הדין הרבני כי הוא מושך את ידו מהדיון בתביעת המבקש בעניין מזונות הקטינות. בהחלטתו הבהיר בית הדין הרבני כי קביעתו זו אינה נובעת מקבלת העמדה לפיה הוא נעדר סמכות לדון בסוגיה זו, אך כי, "לטובת הילדים והוריהם, בית הדין מושך את ידיו מהטיפול בתביעה" בכפוף לכך ש"אם יתקבל ערעור האב בבית המשפט המחוזי ימלא בית הדין את חובתו לדון ולפסוק בעניינם של הצדדים אף בנושא מזונות ילדיהם".

9.ביום 22.6.2023 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובה טען, בין היתר, כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בחוסר סמכות. עוד טען המבקש כי ההחלטה האמורה סיימה את ההתדיינות בין הצדדים ועל כן מהווה, הלכה למעשה, פסק דין, ומכאן שההשגה עליה היא בזכות ולא ברשות. ביום 2.8.2023 הגישה המשיבה את תשובתה לבקשת רשות הערעור. המשיבה חזרה על טענותיה העקרוניות לפיהן הסמכות לדון במזונות הקטינות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בבית משפט זה בבע"ם 7628/17. נוסף על כך, הפנתה המשיבה להחלטתו הנוספת של בית הדין הרבני מיום 16.7.2023 לפיה הוא אינו מוסיף לדון בעניינם של הקטינים.

10.ביום 3.8.2023 הציע בית המשפט המחוזי למבקש לחזור בו מבקשת רשות הערעור בציינו כי לאחר שבית הדין הרבני משך את ידיו מהדיון במזונות הקטינות, אין עוד מקום לדיון תיאורטי בשאלת הסמכות. המבקש דחה את ההצעה ועמד על בירור בקשתו. בשלב זה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הדיון בבקשת רשות הערעור הפך למעשה לדיון תיאורטי בלבד, בשים לב לכך שבית הדין הרבני משך ידיו מהטיפול בתביעת מזונות הקטינות. אף לגופם של דברים קבע בית המשפט המחוזי כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בבע"ם 7628/17, שבקשה לקיים בה דיון נוסף נדחתה ביום 26.12.2019 (דנ"א 6669/19, הנשיאה א' חיות). בית המשפט המחוזי לא הכריע בטענותיו של המבקש לפיהן ההשגה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה היא השגה בזכות ולא ברשות.

11.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בטענות שהעלה לעניין הסמכות לגופן, בשים לב לקביעתו של בית הדין הרבני כי הוא מושך את ידו מהדיון בכפוף להכרעתו של בית המשפט המחוזי בנושא זה. בנוסף, המבקש שב על טענותיו העקרוניות לפיהן החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בהיעדר סמכות. עוד טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לדון בבקשת רשות הערעור שהגיש כערעור בזכות, וזאת בשים לב לכך שהיה בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לסיים את ההתדיינות בין הצדדים.

12.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כך בענייננו. ככל שנדרשת הכרעה עקרונית נוספת בסוגיה של כריכת מזונות קטינים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, הרי שמקומה של זו יהא במסגרת הדיון בבג"ץ 5988/21 התלוי ועומד בבית משפט זה. בנוסף על כך, לא התרשמתי שנגרם במקרה זה עיוות דין. דחיית רשות הערעור מתיישבת עם החתירה לכך שלא יחול עיכוב נוסף בדיון במזונות הקטינים, ולא כל שכן לאחר שבית הדין הרבני משך את ידיו מדיון בתביעה. הטענה בכל הנוגע לשאלה של זכות ערעור או רשות ערעור ודאי אינה חורגת מגדרה של טענה של טעות גרידא, וכידוע טעות אינה טעם למתן רשות ערעור. למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא התרשמתי כי יש ממש בטענותיו של המבקש לפיהן היה על בית המשפט המחוזי לראות בבקשת רשות הערעור שהגיש ערעור בזכות. החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה הסמכות לדון בתביעת המזונות לקטינות נתונה לו אינה מסיימת את הדיון, ועל כן מהווה החלטה אחרת ולא פסק דין (ראו והשוו: רע"א 4551/11 קו רציף טכנולוגיה בע"מ נ' בליאכר, פסקאות 6-5 (16.9.2012)).

13.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.