בע"מ 7548/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות הערעור שלפניי נחלקת לשניים:

ראשית , בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' ש' שילה

והשופטות מ' נד"ב ו ה' עובדיה) בעמ"ש 26815-10-13 מיום 6.10.14, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה ) בתמ"ש 34441-01-10 מיום 12.8.13 (להלן הבקשה הראשונה ). עניינה של בקשה זו בסוגיית משמורת בנותיהן הקטינות של המבקש והמשיבה (להלן יחד בני הזוג ), וכן באיזון המשאבים ביניהם אגב פרידתם.

שנית , בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת

ו' פלאוט ) ברמ"ש 26827-09-14 מיום 6.10.14, בו נדחתה בקשת המבקש לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ח' שירה ) בתמ"ש 34441-01-10 מיום 25.8.14 (להלן הבקשה השניה ). עיקר עניינה של בקשה זו בקביעה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה בסוגיית המשמורת, שבית המשפט המחוזי לא מצא לשנותה.

רקע – הבקשה הראשונה

ב.

ביום 12.8.13 פסק כאמור בית המשפט לענייני משפחה בשתי סוגיות: האחת , משמורת בנותיהן של בני הזוג. השניה , חלוקת הרכוש בין בני הזוג, ובעיקר בית מגוריהם בכרכור, אשר אמנם נרשם על שמם בחלקים שוים, אולם המבקש השקיע כנטען סכום כסף רב יותר ברכישתו.

אשר למשמורת פסק בית המשפט, כי יש להעניק משמורת קבועה על הילדות בידי המשיבה, תוך קביעת הסדרי ראיה לאב. בית המשפט פסק לעניין זה בהתאם לתסקיר העובדת הסוציאלית מטעם יחידת הסיוע; זו לא התרשמה לחיוב מן המבקש, לאחר שתקף את המשיבה מילולית והשפיל אותה בנוכחות העובדת הסוציאלית; ומנגד התרשמה לחיוב מן האם ומגילוי הבנה ממשית לצרכי הבנות על-ידיה. בנוסף לכך, בית המשפט מינה מומחה לאיין מסוגלות הורית, אשר הגיע למסקנות דומות, וגם בכך היה כדי לבסס את קביעתו כאמור. בית המשפט הוסיף וציין, כי חרף חוות הדעת הלא חיוביות לגביו, התעקש המבקש כי האם אינה כשירה לגדל את הבנות ולכן יש להעניק לו משמורת מלאה; זאת אף שלא היה לכך, כאמור, ביסוס בחוות הדעת המקצועיות.

אשר לבית מגוריהם של בני הזוג, בית המשפט נתן דעתו לטענת המבקש לפיה יש לחרוג בחלוקת שווי הנכס מן הכלל המעוגן בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, לפיו יש לערוך איזון שוה בין בני הזוג בחלוקת המשאבים; את הטענה השתית על סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המאפשר חריגה מאיזון שוויוני בנסיבות מיוחדות. בית המשפט קבע לעניין זה, כי ענייננו אינו בגדר נסיבות מיוחדות, כיון שעל פי ההלכה הפסוקה בתחום זה, כאשר נרשם נכס במשותף בחלקים שוים, אין מקום לבחון את טענת מי מהצדדים לפיה השקיע סכום גבוה יותר ברכישתו, שכן הרישום הוא המכריע.

ג.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. לעניין המשמורת, פירט בית המשפט את עמדותיהם של אנשי המקצוע וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה פסק בהתאם להן, וזאת על בסיס ההלכה לפיה בשאלות הנוגעות לטובת הילד הכלל הוא שבית המשפט יסמוך ידיו על גורמי המקצוע, למעט לנוכח טעמים כבדים לנהוג אחרת,

שלא נמצאו בענייננו; ומכאן כי אין מקום להתערב בקביעה זו. אשר לחלוקת הנכס, נקבע כי גם לעניין זה אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה, אשר פסק בהתאם לעובדות המקרה וההלכה הקובעת, כאמור, כי פירוק נכס הרשום באופן שוה על שם צדדים, ייעשה באופן שויוני ומבלי להידרש לבחינת ההשקעה הראשונית המדויקת של מי מן הרשומים.

רקע – הבקשה השניה

ד.

החלטת בית משפט השלום לא צורפה לבקשה זו, ועל כן האמור מטה מתייחס לתיאורה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית משפט השלום קבע, בהתאם לתסקיר שהוגש בעניין, כי אחת מבנותיהם המשותפות של בני הזוג תלמד בבית ספר יסודי שהוסכם על בני הזוג. עוד נקבע, כי יערך תסקיר נוסף לעניין הסדרי ראיה חדשים, נוכח מעברה של המשיבה, יחד עם הבנות, למקלט לנשים מוכות; ועד לקבלת תסקיר חדש, ייקבעו הסדרי הראיה על-ידי שירותי הרווחה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש לערער על החלטה זו. נקבע, כי ההחלטה האמורה תואמת את טובת הבנות ומתחייבת מסדר היום במקלט לנשים מוכות. עוד נקבע, כי אך מתבקש שיוגש תסקיר חדש בעניינם של בני הזוג, שעה שהמשיבה עברה למקלט לנשים מוכות והמבקש לא ראה את בנותיו מזה מספר חודשים, ועל כן נדרשת הערכת מצב מחודשת.

טענות המבקש

ה.

לעניין הסדרי הראיה נטען, הן בקשר להחלטות נשוא הבקשה הראשונה והן בקשר להחלטות נשוא הבקשה השנייה, כי בית המשפט לא פעל בהתאם לעקרון טובת הילד, כפי שהחוק וההלכה מחייבים, אלא על פי עקרון "טובת האשה", שעה שקיבל את הטענות הכוזבות, לפי

הנטען, של המשיבה ושל אנשי המקצוע, והתעלם מטענות המבקש.

כך למשל, טוען המבקש כי תסקיר העובדת הסוציאלית היה כוזב, ולכן שגו בתי המשפט בכך שהתבססו עליו לשם קביעת ההחלטה השיפוטית; וטענות דומות מעלה המבקש לעניין בדיקת המסוגלות ההורית והמומחה שמינה בית המשפט לצורך זה. עוד נטען, כי המבקש טען בפני בתי המשפט שהאם מתעללת נפשית ופיזית בבנותיהם של בני הזוג, בתי המשפט התעלמו מכך. מסיבות אלה ועוד נתבקש להיעתר לבקשה ולהעניק למבקש משמורת מלאה על בנותיו. בשולי הדברים טוען המבקש גם לעניין חלוקת הנכס הלא צודקת, לטעמו, אולם מבלי להעלות טענות קונקרטיות לעניין זה.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים, אין בידי להיעתר לה. כידוע, אין בית משפט זה מתערב בגלגול שלישי כדבר שבשגרה, ועל המבקש התערבות להראות ככלל כי עניינו מעלה טעם ציבורי או משפטי החורג מהסכסוך הקונקרטי. איני מקל ראש בסבל ובאי הנחת שחש המבקש כתוצאה מפירוק התא המשפחתי וההליכים הנלוים לכך, אולם היו לו ימיו השיפוטיים, הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית המשפט המחוזי, ואינני סבור כי בקשתו כעת מעלה טעם חריג הנדרש להתערבותנו בשלב זה; כך במיוחד לעניין חלוקת הנכס בין בני הזוג הנמצאת בבסיס איזון המשאבים בין הצדדים, אשר מטבע הדברים הוא פרטני (בע"מ 4480/14 פלונית נ' פלוני (2014)).

ז.

לעניין המשמורת והסדרי הראיה, אף אם נבחן את התערבותנו בגלגול שלישי מטעמי צדק ובגין גרימת עיוות דין לכאורה, כפי שמאפשר בית משפט זה במקרים חריגים (בע"מ 7068/12 פלוני נ' פלוני , פסקה ח' (2013); בע"מ 7075/12 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (2013)), סבורני כי אין מקרה זה בא בגדר חריגים אלה – שופטת בית המשפט לענייני משפחה ושופטי בית המשפט המחוזי פסקו בעניין המשמורת והסדרי הראיה בהתאם לחוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניהם. ואכן, ההלכה המשפטית מחייבת כי כך יעשו, בהיעדר נסיבות מיוחדות אשר לא נמצאו בענייננו (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני , פסקה 10 (2005); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני , פ''ד נה(2) 321, 331 (2006)).

מחמת כבודו של המבקש לא נפרט את חוות הדעת, אולם נציין כי עולה מפסיקות בתי המשפט עד כה שאלה אינן מיטיבות עמו, וזו בלשון המעטה. לכך יש להוסיף את מעבר המשיבה והבנות למקלט לנשים מוכות, וכן את חוסר רצונו של המבקש לשוחח עם בנותיו טלפונית או לפגוש אותן במסגרת מרכזי הקשר; אלה אינם תומכים בבקשתו למשמורת בלעדית; אציין לעניין זה, כי לא אוכל להידרש לטענות המבקש לעניין היעדר יושרה מצד גורמי המקצוע, אשר נטענו ללא ביסוס. לבסוף אזכיר, כי ההחלטות בעניין הסדרי הראיה אינן סוף פסוק, וכאמור בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 25.8.14 הוזמן תסקיר משלים לעניין הסדרי הראיה. ככל שחפץ המבקש לקחת חלק משמעותי יותר בגידול בנותיו, עליו להראות רצון כן לכך בפני הגורמים המקצועיים הרלבנטיים, וחזקה עליהם כי ישקללו זאת בין שיקוליהם, והכל כמובן בהתאם לעקרון המנחה של טובת הילד החולש על כל הכרוך בילדים – "עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים" (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית , פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ארבל (2006)) ; והדברים מובאים מבלי שאחוה דעה בנושא הקונקרטי.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, על שני ראשיה.