בע"מ 8068/18 פלוני נ. עו"ס לחוק הנוער , לשכת הרווחה אילת

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ש' פרידלנדר ) מיום 16.10.2018, בענ"א 17897-08-18, במסגרתו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטתו של בית משפט השלום לנוער באילת (השופט ת' אורינוב ) מיום 8.7.2018, בתנ"ז 36200-08-14. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 13.11.2018 ניתן סעד ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד שתינתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

2.

המבקשים הם הורים לארבעה ילדים (להלן: ילדי המבקשים ). גילה של בתם הבכורה הוא 14 וחצי (להלן: הקטינה ). הקטינה סובלת מלקויות ברגל, חוסר בכליה ומתפקוד שכלי ברמה גבולית. המבקשים מוכרים לאגף לשירותים חברתיים בעיריית אילת משנת 2009. ביום 26.9.2014 הוכרזו ארבעת ילדיהם של המבקשים כקטינים נזקקים על רקע תפקוד הורי לקוי. ביום 11.1.2018 הוצאה אחותה של הקטינה ממשמורת המשיבים והושמה במשפחתון באילת, על רקע הזנחה מתמשכת, קושי בקבלת גבולות וסמכות וחוסר במיומנויות בסיסיות.

3.

המשיבה 1 ביקשה מבית משפט השלום שיצווה על הוצאת הקטינה ממשמורת ועל השמתה במסגרת חוץ ביתית שיקומית. בקשה זו נסמכה על שני טעמים עיקריים. הטעם הראשון הוא הזנחה קשה של הקטינה ושל שאר ילדי המבקשים, כתוצאה מתפקוד הורי לקוי. נטען כי הזנחתה מביאה לבעיות בריאותיות ולדחייה חברתית קשה, שמתחדדת על רקע גילה של הקטינה. הטעם השני הוא מתן מענה בלתי הולם מצד המבקשים לצרכיה של הקטינה הסובלת מבעיות רפואיות ומנטליות. נטען שהקטינה נעדרת מיומנויות חיים בסיסיות. עוד נטען כי נמצאה לקטינה מסגרת חוץ ביתית במסגרת הוסטל ג'נסטיל (להלן: ההוסטל ), שעשויה להתאים לצרכיה, לסייע להפוך אותה למבוגרת עצמאית ולקדם את שייכותה החברתית. האפוטרופוס לדין של הקטינה (להלן: האפוטרופוס לדין ) הצטרף לבקשה ותמך בה נוכח היעדר היכולת מצד המשיבים לספק את צרכיה הייחודיים של הקטינה.

4.

המבקשים התנגדו להוצאתה של הקטינה למסגרת חוץ ביתית וטענו כי חל שיפור משמעותי בתפקודם. כן טענו המבקשים כי ההוסטל, הממוקם ביישוב מבשרת ציון, איננו המסגרת המתאימה לקטינה בשל בעיות רפואיות מהן היא סובלת אשר עלולות להקשות עליה את הנסיעה מההוסטל חזרה לביתה בסופי השבוע, ואף להחמיר את מצבה הרפואי.

5.

בית המשפט לנוער קבע כי הקטינה סובלת מהזנחה קשה ומחוסר היגיינה בבית המבקשים. בפני בית המשפט לנוער הוצגו תסקירים מטעם המשיבה 1 מהם עולה כי ההזנחה וחוסר ההיגיינה גוררים אחריהם גם דחייה חברתית ופגיעה מתמשכת בהתפתחותה הרגשית של הקטינה. עוד קבע בית המשפט כי הקטינה סובלת מבעיות שיניים קשות שלא זוכות למענה הולם במשך שנים, כי היא לא מקבלת בבית המבקשים מענה הולם לצרכיה הייחודיים וכי היא נעדרת מיומנויות חיים בסיסיות. בנוסף, נקבע כי למרות שהמבקשים אוהבים מאוד את ילדיהם, ניכר כי הם לא מסוגלים לטפל בהם ולהעניק להם את צרכיהם הבסיסיים. נוכח העובדה שבמשך השנים המבקשים גילו התנגדות עזה לשיתוף פעולה עם המשיבה 1 ונוכח כך שהמענים שניתנו למבקשים במסגרת הקהילה לא הועילו, קבע בית המשפט לנוער כי טובתה של הקטינה מחייבת את הוצאתה למסגרת חוץ ביתית שיקומית. כן נקבע כי ההוסטל יהווה מסגרת מתאימה לצרכיה של הקטינה וכי בעיותיה הרפואיות הן כאלו שמאפשרות לקטינה להתמודד עם הנסיעות אל ההוסטל וממנו. נוכח כל אלה ציווה בית המשפט לנוער על הוצאתה של הקטינה ממשמורת המבקשים ועל השמתה במסגרת חוץ ביתית בהוסטל. נקבע שתוקף הצו יהיה לשנה מיום מתן פסק הדין.

6.

המבקשים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במסגרת הערעור טענו המבקשים כי העובדות עליהן התבסס בית המשפט לנוער לא אקטואליות, וכי נוכח התקשרות המבקשים עם בא כוחם חודשים ספורים לפני מתן ההחלטה של בית המשפט לנוער, חל שיפור משמעותי בהתנהלותם ביחס לניהול הבית ולדאגה לילדיהם. לכן, טענו, כבר לא קיימת הצדקה להוצאת הקטינה ממשמורתם. עוד טענו המבקשים כי אין מחלוקת לגבי כך שהם אוהבים את הקטינה ורוצים להמשיך לגדלה בביתם, וכי הקטינה אוהבת אותם ואת אחיה ורוצה להישאר בביתם. לכן יש להכיר בזכות הקטינה לגדול אצל הוריה, ובזכות ההורים לגדל את בתם. כמו כן, המבקשים חזרו על טענותיהם בדבר הקשיים השונים הצפויים להתעורר בשל משך הנסיעה הארוך בין ההוסטל לבין מקום מגורי המבקשים.

7.

המשיבה 1 טענה כי השינוי הנטען בהתנהלות ההורים אינו מהותי וכי הקטינה עדין סובלת מהזנחה הגורמת לנזקים בריאותיים ולדחייה חברתית. האפוטרופוס לדין של הקטינה תמך בעמדת המשיבה 1, תוך שציין כי הקטינה עצמה אכן מבטאת רצון להישאר אצל הוריה.

8.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הערעור וקבע כי לא מצא שום טעות בהחלטת בית המשפט לנוער. בית המשפט קבע כי חרף אהבת המבקשים לקטינה וחרף רצונה של הקטינה להישאר בביתם, יש להעדיף את השמתה בהוסטל. בית המשפט המחוזי ציין כי מקובלת עליו עמדת המשיבה 1 וקביעת בית המשפט לנוער לפיה אין מניעה רפואית אובייקטיבית לנסיעת הקטינה מההוסטל לביתה וחזרה. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי הוא לא מתערב בקביעת בית המשפט לנוער כי תוקפו של הצו יהיה לשנה מיום מתן פסק הדין. יחד עם זאת, הבהיר כי יש לנטר את מצבה של הקטינה בהוסטל באופן שוטף, ובמידת הצורך ליזום דיון מחודש במצבה בכל עת, לאחר שתינתן הזדמנות ראויה להסתגלותה לחיים בהוסטל.

9.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. מרבית טענות המבקשים בבקשת הערעור שבפני נטענו בפני בית משפט קמא. יחד עם זאת, לבקשת רשות הערעור צורף מכתב שלא עמד בפני בית משפט קמא שעה שנתן את פסק דינו בערעור המבקשים. נטען לגביו כי הוא נכתב על ידי הקטינה ביום 11.11.2018 וכי במסגרתו איימה הקטינה לשלוח יד בנפשה אם תועבר להוסטל. נוכח המכתב האמור, עוד באותו היום נבדקה הקטינה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע ונמצא כי הקטינה שללה מחשבות אובדניות או כוונה לפגוע בעצמה. נקבע כי אין בעניינה סיכון אובדני וכי הקטינה הסבירה שכתבה את המכתב בהפגנתיות כדי שהוריה "ילחמו עליה". לצד זאת נמצאו אצל הקטינה קשיים רגשיים הקשורים ליציאה מהבית ונכתב כי צפויים לה קשיי הסתגלות במסגרת החדשה. לכן הומלץ כי יש להתחיל בדחיפות בטיפול הכנה ליציאה מהבית וכי בהמשך יש להעניק לה טיפול פסיכותרפי בהוסטל (להלן: ממצאי הבדיקה במרכז לבריאות הנפש ).

10.

אין חולק שבקשת רשות הערעור שלפני עוסקת בסוגיה רגישה ביותר, שאין להקל בה ראש. לא בקלות מורה בית המשפט על הוצאת קטין מביתו, בוודאי במקרים בהם הן הקטין והן הוריו חפצים בהישארותו בבית. ניתן להבין לליבם של המבקשים שעושים כל שביכולתם כדי להשאיר את הקטינה בחזקתם. יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובות המשיבה 1 והאפוטרופוס לדין, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

11.

כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה הנדון אינו עומד באמות מידה אלה. החלטת בית משפט קמא נסובה סביב נסיבותיו של המקרה הפרטני שהונח לפניו, והבקשה אף אינה מצביעה על עיוות דין המחייב התערבות.

12.

בפני בתי המשפט שדנו בתיק זה בערכאות הקודמות עמדה יריעה עובדתית רחבה ביותר, בדמות תסקירים ודיווחים של המשיבה 1, דיוני הוועדה לתכנון תכניות טיפול, דיווחים מבית הספר של הקטינה, דיווחים ממסגרות חינוכיות אחרות בהן לומדים ילדי המבקשים, חוות דעת עובדות סוציאליות שטיפלו במבקשים ובקטינה, דיווחים על ביקורים של גורמי הרווחה בבית המבקשים, דיווחים על ביקורים של האפוטרופוס לדין בבית המבקשים, אבחונים פסיכולוגיים וקוגניטיביים שנערכו לקטינה, דיוני מעקב רבים שהתקיימו בעניין ילדי המבקשים בפני בית המשפט לנוער וכן פרוטוקולי דיונים שהתקיימו בפני בתי המשפט השונים, עמדתו של האפוטרופוס לדין וחוות דעת רפואיות שניתנו בעניין הקטינה. כמו כן, בפני בתי המשפט עמדו חקירות המבקשים והתרשמותם הבלתי אמצעית מהמבקשים ומהקטינה במהלך הדיונים. כידוע, אין בית משפט זה נוהג להתערב ב"גלגול שלישי" בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. לא מצאתי כל סיבה לעשות כן במקרה הנדון. מעבר לכך, גם לגופו של עניין, לא מצאתי כי נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא.

13.

לצד זאת, אני מבקש להזכיר למבקשים ולקטינה כי ההחלטה על המעבר להוסטל אינה לצמיתות. תוקף הצו שניתן על ידי בית משפט השלום לנוער באילת הוא לשנה אחת, ובית המשפט המחוזי אף הורה על ניטור שוטף של מצבה של הקטינה בהוסטל. יש לקוות כי המבקשים ינצלו את פרק הזמן הזה לשיפור המצב בביתם וכי לצורך כך הם יעשו שימוש מיטבי בסיוע שמוענק להם על ידי המשיבה 1.

14.

לא הקלתי ראש במכתב שעל פי הנטען נכתב על ידי הקטינה. ניתן להבין כי הקטינה נמצאת בסערת רגשות נוכח הכורח לעזוב את בית הוריה, על כל המשמעויות שיש לדבר, כמו גם נוכח המעבר הצפוי להוסטל, שהוא בשבילה מקום זר וחדש ולכן אולי גם מאיים. יחד עם זאת, נוכח ממצאי הבדיקה במרכז לבריאות הנפש, אין במכתב כדי למנוע את מעבר הקטינה להוסטל. לצד זאת, אציין את שאמור להיות מובן מאליו והוא שיש להקפיד כי המעבר להוסטל יעשה ברגישות יתרה על ידי כל הנוגעים בדבר. מעבר לכך, יש לוודא כי הקטינה ומשפחתה יזכו לליווי המקצועי הנפשי הדרוש, על מנת להקטין ככל הניתן את

הסיכון לשלמותם הנפשית והפיזית ואת עוגמת הנפש הטבעית שנלווית להוצאת ילדה מבית הוריה.

15.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משנדחתה בקשת רשות הערעור, בטל גם הסעד הארעי שניתן לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא. הקטינה תיקלט בהוסטל עד ליום 2.12.2018.