בע"מ 8086/08 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטות אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ועופרה צ'רניאק) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת חנה קיציס) בענייני רכוש ומזונות ילדים.

1.

המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הינם בני זוג שנישאו זה לזה ונפרדו לאחר שיחסיהם נקלעו למשבר. לזוג שני ילדים קטינים, שהינם המשיבים 2-3. המשיבה עברה להתגורר בדירה שכורה והגישה תביעה רכושית ותביעה למזונות הקטינים לבית המשפט לענייני משפחה. יצוין כי הקטינים מתגוררים אצל המבקש שני ימים ולילות כל שבוע וכן כל סוף שבוע שני מיום שישי ועד יום ראשון בבוקר.

2.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בקביעת גובה המזונות יש להתחשב בשהות הממושכת של הקטינים אצל המבקש ובהיקף השתכרותה של המשיבה שאינו נופל מזה של המבקש. לפיכך חייב בית המשפט את המבקש בנשיאה בשני שליש מהצרכים ההכרחיים של הקטינים. בנוסף לכך חויב המבקש בתשלום מחצית הוצאות החינוך ומלוא חלקם של הקטינים בדמי השכירות. באשר למזונות שאינם הכרחיים חולקו אלו שווה בשווה בין המבקש למשיבה. סך הכל חויב המבקש לשאת בתשלום 1,713 ₪ לחודש עבור כל קטין בתוספת מחצית מהוצאות החינוך. באשר לתביעת הרכוש קבע בית המשפט כי יש ליתן תוקף לזכרון דברים עליו חתמו הצדדים ולפיכך לקבוע כי הדירה בהרצליה שייכת למבקש בלבד אך הזכויות הסוציאליות והכספיות שנצברו על-ידי כל אחד מבני הזוג יוצאו ממסגרת איזון המשאבים. לגבי דירה נוספת נקבע כי היא שייכת במלואה למבקש ואינה חלק מן הנכסים המשותפים.

3.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס על ממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם, כי הממצאים תומכים במסקנה המשפטית של בית המשפט, וכי לא נמצאה כל טעות שבחוק בפסק הדין. לפיכך נדחה ערעורו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.

טענתו המרכזית של המבקש הינה כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית שעניינה האם זיכרון דברים שנערך לאחר הנישואים מבלי שנערך אחריו הסכם יכול להיחשב כהסכם ממון מבלי שהובא לאישור בפני ערכאה משפטית כנדרש בהוראותיו של סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. כמו כן טוען המבקש כי יש לקבוע הלכה אחידה בשאלה מהו סכום צרכיו ההכרחיים של קטין על מנת למנוע אי שוויון בין מתדיינים שונים.

5.

דין הבקשה להידחות. איני סבורה כי מקרה זה מצדיק מתן רשות לערער בגלגול שלישי. פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס על ממצאים עובדתיים ועל יישומן של הלכות קיימות. כידוע, קביעות מעין אלו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וודאי כאשר הסוגיות עוסקות בענייני מזונות, עניינים שהקביעות בהם תלויות מאוד בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה (בע"מ 2259/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסמה, 17.4.08)). קביעת צרכיו ההכרחיים של קטין מורכבת מפרמטרים רבים וספק בעיני אם ניתן לקבוע סכום אחיד לכל עניין ועניין. יתכן כי ישנו מקום לאחד הלכות בנוגע לעניינים מסוימים הרלוונטיים למזונות ילדים, אך איני סבורה כי מקרה זה שבפני מעלה סוגיות המצריכות בחינת ההלכה הנוהגת.

באשר לזכרון הדברים שהוכר כבעל תוקף על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בניגוד לטענת המבקש, בית המשפט לא ראה בזכרון דברים זה משום הסכם ממון כי אם הסכם רגיל המחייב את הצדדים. בכך יישם בית המשפט הלכות שנקבעו בעניין זה (ראו בג"ץ 10605/02 גמליאל נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד נח(2) 529 (2003)). בית משפט קמא דחה את טענתו של המבקש כי לא היתה גמירות דעת מאחורי זכרון הדברים ונתן לו תוקף מחייב. מדובר בקביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה, בוודאי כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

לפיכך הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.