בע"מ 2259/08 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, י' עמית, י' וילנר), אשר דחה ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת ש' גליק) אשר הכריע בתביעת מזונותיהם של המבקשת ושני ילדיה הקטינים.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: המבקשת והמשיב (להלן: בני הזוג ) נישאו בשנת 1999, ולהם שני ילדים קטינים. תחילתו של הסכסוך לפני כחמש שנים, עת הגישה המבקשת תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה. סכום המזונות אשר נתבע עמד על סך כולל של כ-15,000 ₪ לחודש, והוא נועד לענות על צרכי המבקשת ועל צרכיהם של שני ילדיהם הקטינים של בני הזוג. מנגד, טען המשיב כי הכנסתו החודשית מסתכמת בכ-4,500 ₪ לחודש בלבד, וכי חלה אצלו קריסה כלכלית, בין היתר בעקבות הלילך פלילי שהתנהל נגדו, שבסופו הורשע בסופו של דבר בעבירה של גרם מוות ברשלנות ונידון לשמונה חודשי מאסר בפועל. משך מספר שנים התבררה בבית המשפט לענייני משפחה תביעת המזונות בין בני הזוג, וחרף מאמצים רבים, הן מצד בית המשפט לענייני משפחה, הן בשלב מאוחר יותר מצד בית המשפט המחוזי, להביא את הסכסוך לסיומו, כל ניסיונות הפשרה והגישור לא צלחו.

ביום 28.12.2006 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בהתייחסו לטענות המשיב קבע בית המשפט כי הוא אינו נותן אמון בגרסאותיו השונות, וכי המשיב "אינו אדם אמין" בעיניו. לאחר שניתח את חומר הראיות שהוצג בפניו, השתכנע בית המשפט כי למשיב יכולות כספיות גבוהות מאלה שהוא טוען להן, והעריך את הכנסתו החודשית בסך של 9,000-10,000 ₪. עוד נקבע כי צרכיהם של המבקשת וילדיה, כפי שתוארו בתביעה שהגישה, "נתבעו בהפרזה רבה", וכי אין ללמוד דבר מהקבלות שצורפו לתמיכה בטענות, שכן הן "קבלות בתפזורת". עוד הוסיף בית המשפט כי אף שיכול היה לדחות את תביעתם של הקטינים, באשר זו לא הוכחה, בחר הוא לילך בדרך אחרת, ופסק לקטינים מזונות על-פי מינימום של "צרכים הכרחיים", תוך העמדתם על סך כולל של 4,380 ₪ לחודש. את תביעת המזונות של המבקשת דחה בית המשפט, לאחר שזו הודתה כי היא משתכרת כ-9,000 ₪ נטו לחודש.

4.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקשת ערערה על סכום המזונות הנמוך, לטעמה, שנפסק לזכות ילדיהם של בני הזוג. לטענתה, המשיב הבריח נכסים, ערך הסכמים למראית עין והפיק רווח רב מהמלאי אשר היה ברשותו. מנגד, המשיב עתר להפחתת סכום המזונות שנפסק לזכות שני ילדיו. לטענתו, בית המשפט לא לקח בחשבון את יכולתה הכלכלית של המבקשת, לא שקל כראוי את החובות העצומים שצבר, התעלם מתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדו ולא לקח בחשבון את ההוצאות הרבות בהן נאלץ לשאת בגין ניהול הגנתו בהליך הפלילי. למצער עתר המשיב לפטור אותו מחיוב במזונות בגין התקופה בה ריצה עונש מאסר.

בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי הן את ערעורה של המבקשת, הן את ערעורו של המשיב, תוך שהוא מציין כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, ולא בשיעור המזונות שנפסק על-ידה. עוד ציין בית המשפט כי הערכתה של הערכאה הדיונית את כושר השתכרותו בפועל של המשיב הינה סבירה, ואין הוא מוצא מקום להתערב בה. בית המשפט העיר כי אף שהתלבט אם לקבל את ערעור המשיב לגבי חיובו במזונות בגין תקופת מאסרו, החליט לדחותו לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לפיהן לא ברור מעמדו של המשיב בעסק בו הוא עובד כיום, ואם היה באפשרותו להפיק הכנסה מהעסק גם במהלך תקופת ריצוי עונשו.

על פסק דין זה הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשת מעלה שלל טענות, חלקן פרוצדוראליות, חלקן מהותיות. ראשית טוענת המשיבה כי המשיב לא הגיש עיקרי טיעון במסגרת הליך הערעור שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ומלינה על כך שבית המשפט בחר שלא להתייחס לעובדה זו. מוסיפה המבקשת וטוענת כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקובעו כי הצהרת הפרטים מטעמה היתה "בתפזורת", שכן לטענתה מדובר היה במסמך מסודר ומוסבר. המבקשת קובלת על כך שבית המשפט לענייני משפחה קבע את כושר ההשתכרות של המשיב על דרך האומדן, מבלי להצביע על הדרך בה ביצע אומדן זה. לסיום טוענת המבקשת כי חקירתו הנגדית של המשיב רצופה הודאות בעל דין מצידו, אשר תומכות, לטעמה, בתובענה שהגישה.

6.

עיינתי בטענות המבקשת כמו גם בפסקי דינן של הערכאות דלמטה, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלות עקרוניות, החורגות מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

לא שוכנעתי כי זהו מצב הדברים בענייננו.

טענת המבקשת, כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתייחס לאי הגשת עיקרי טיעון על-ידי המשיב מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים, אשר עיקרה "בבירור מעמדם של עיקרי הטיעון", דינה להידחות. הגשתם של עיקרי טיעון בערעור מוסדרת בתקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). על-פי תקנה 446(ד) דינו של בעל דין שלא הגיש עיקרי טיעונו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת. ואולם, בהתאם להוראות תקנה 450(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, ובניגוד לטענת המבקשת, אין פירוש הדבר כי דין הערעור, אשר המשיב בו לא התייצב לדיון, להתקבל באופן אוטומטי, אלא שבית המשפט רשאי לדון בערעור בהיעדרו של המשיב או לדחותו למועד אחר, הכל לפי שיקול דעתו של בית המשפט (וראו: א ורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

611-615 (מהדורה שמינית, 2005). מכל מקום, לא הוצגה בעניין זה כל שאלה של ממש שתצדיק דיון בפני ערכאת ערעור שניה.

באשר לטענות המבקשת בנוגע למסמכים שהוגשו על-ידה, לקביעות באשר לכושר ההשתכרות של המשיב על דרך האומדן ולהודאות המשיב, העולות, לדברי המבקשת, מהחקירות הנגדיות, הרי שגם בכל אלה אין כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים דכאן . יתר על כן, המדובר במסקנות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית לאחר התרשמות ישירה מהעדים אשר העידו בפניה ובהתבססה על חומר הראיות הנוסף אשר הוגש לעיונה.

כללו של דבר הוא כי הערכאות הדיוניות הן אלה אשר בידיהן הכלים המתאימים לליבונן של סוגיות של מזונות, התלויות מאוד בעובדות המקרה הקונקרטי ובנסיבותיו, ומשכך, ככלל, תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בקביעותיהן (ראו: בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסמה, 25.1.2006); בע"מ 6282/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסמה, 26.7.2005)).

טענות המבקשת נבחנו על-ידי ערכאת הערעור, אשר לא מצאה אף היא, כאמור, מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית. בנסיבות אלו, ודאי שאין מקום להתערבותו של בית משפט זה בעניין ב"גלגול שלישי".

הבקשה אפוא נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.