בע"מ 6282/04 פלוני נ. פלוני

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא) מיום 6.5.04, שניתן בערעור ובערעור שכנגד שהגישו הצדדים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) מיום 21.8.03.

2.המבקש והמשיבה מס' 1 נישאו בשנת 1989 והתגרשו בשנת 2000. לבני הזוג ארבעה ילדים, המשיבים 2-5 (להלן: הילדים ). ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי עסקו בענייני הרכוש של בני הזוג ובדמי המזונות בהם חב המבקש עבור ארבעת ילדיו.

3.הבקשה לרשות ערעור שבפניי מתייחסת לשלוש סוגיות. ראשית, המבקש מלין על הדרך לפיה בית המשפט לענייני משפחה – ובעקבותיו בית המשפט המחוזי – חישב את חלקם של ארבעת ילדיו בהוצאות הבית לצורך חישוב היקף חבותו בדמי מזונות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי חלקם של הילדים הוא שני שליש מכלל הוצאות הבית. לטענתו, קביעה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה. כן טוען המבקש כי קיים חוסר אחידות בין הערכאות הדיוניות באשר לדרך חישוב חלקם של ילדים בהוצאות הבית לצורך חישוב דמי המזונות.

שנית, טוען המבקש נגד התערבותו של בית המשפט בנוגע לחלקו בהוצאות החריגות של הילדים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי עליו לשאת במחצית מסך ההוצאות החריגות, עד לסך של 500 ש"ח לחודש, דהינו 6,000 ש"ח בשנה. אולם, בית המשפט המחוזי ביטל את התקרה וקבע את חבותו ללא הגבלת סכום.

לבסוף קובל המבקש על התערבותו של בית המשפט המחוזי בקביעת בית המשפט לענייני משפחה באשר למועד הקובע לצורך איזון משאבים על-פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המועד הקובע הוא יום הפירוד, 28.10.98. בית המשפט המחוזי קבע כי המועד הקובע הנו יום סידור הגט, 24.9.00. זאת, מפני שעל-פי קביעתו, המבקש סירב עד למועד מתן הגט לאפשר את פקיעת הנישואין, ואין אפוא להעתר לבקשתו לראות את מועד הפירוד כמועד פקיעת הנישואין.

4.דין הבקשה להדחות. הסוגיות נשוא הבקשה - חישוב שיעור מזונות, שיעור הוצאות חריגות וסמכותו של בית המשפט לקבוע מועד מוקדם לחישוב איזון המשאבים – הנן סוגיות שהכרעתן, על-פי טיבן, תלויה בנסיבות ובקביעות העובדתיות של כל ומקרה ומקרה. בית המשפט לענייני משפחה בחן סוגיות אלו באריכות ובית המשפט המחוזי חזר ובחן אותן בשנית. אין מקום למתן רשות ערעור ולבחינה נוספת, שכן לא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית כללית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך.

לגופו של עניין אציין, כי שיעור השתתפותו של האב בהוצאות הבית ובהוצאות החריגות אינו נראה, על-פניו, חריג. אשר למועד הקובע לעניין איזון המשאבים. בית המשפט המחוזי סבר שאין מקום לחרוג מהכלל לפיו המועד הקובע הנו מועד מתן הגט. אכן, לבית המשפט נתונה הסמכות לסטות מהכלל – כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – אך לאחר בחינת הנסיבות במקרה דנן, קבע בית המשפט שאין מקום לסטות מהכלל הנזכר.

דין הבקשה להדחות אפוא.