בע"מ 653/08 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא ח' עוני, וכב' השופטים ח' בן עמי וע' קמא), אשר קיבל בחלקו את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ) בעניין חיוב המבקש במזונות שלושת ילדיו.

2.

הרקע לבקשה הינו כדלקמן: המבקש והמשיבה נישאו בשנת 1994, ולהם שלושה ילדים קטינים. המבקש, רואה חשבון בהשכלתו, עוסק בהוראה במספר מוסדות לימוד בארץ, ואילו המשיבה עובדת כמהנדסת בתעשייה האווירית. בעטיו של סכסוך אשר פרץ בין הצדדים, הגיש המבקש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אשר בעקבותיה, כשבועיים לאחר מכן, הגישה המשיבה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה, בגינה מוגשת בקשת רשות ערעור זו.

3.

בית המשפט לענייני משפחה, לאחר דיון מפורט ומעמיק במצבם הכלכלי של הצדדים ובכושר השתכרותם, קבע כי כושר השתכרותו של המבקש אינו "הגבוה ביותר שקיים" מחד, כטענת המשיבה, אך מאידך, כי אין המבקש ממצה את כושר השתכרותו בסכומי ההשתכרות להם הוא טוען. בית המשפט אמד את כלל הכנסותיו הקיימות והפוטנציאליות של המבקש בסך של 13,000 ₪ נטו לחודש, ואת הכנסתו הפנויה, לאחר ניכוי הוצאות מחייתו המינימאליות והוצאות החזרי המשכנתא, בסך של 7,000 ₪ לחודש. הכנסותיה של המשיבה הועמדו על-ידי בית המשפט על שיעורים זהים. לנוכח האמור, קבע בית המשפט כי המבקש ישא במזונות שלושת ילדיו הקטינים בסכום כולל של 4,000 ₪ לחודש; בהוצאות מדורם של הקטינים בסך 1,600 ₪ לחודש; במלוא עלות הגן עבור הקטינה בת החמש (בהתאם לתעריף המקובל בגן ציבורי); ובמחציתן של ההוצאות הבאות: הוצאות רפואיות חריגות של הקטינות אשר אינן מכוסות על-ידי קופות החולים, שיעורי עזר ככל שיידרשו, מחזור קייטנה אחד בחופשת הקיץ ועלות חוג אחד לכל ילד.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו הלין

כנגד גובה חיובו. המבקש העלה טענות נגד דרך החישוב שערך בית משפט קמא, הן לגבי הכנסותיו בפועל, הן לגבי פוטנציאל השתכרותו, ולהיעדר איזון בחיובי ההורים במזונות הקטינים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו, וקבע כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו מספר שגיאות, והן: אומדן הכנסתו הממוצעת של המבקש נערך מבלי לבצע חישוב לכלל הכנסותיו למשך השנה וחלוקת הסכום ב-12 חודשים, ובכך לא נלקחו בחשבון חודשי הקיץ, במהלכם נמצאים המוסדות האקדמאיים בחופשה; הוצאות המבקש בגין הנסיעות בין מוסדות הלימוד השונים לא נלקחו בחשבון; גובה הכנסת המשיבה לא נלקח בחשבון במידה הראויה; ולעניין המדור – נקבע כי אין למשיבה צורך בדירה בת ששה חדרים, ולכן ניתן לקבוע את דמי השכירות על סכום נמוך מזה אשר בו חויב המבקש. לאור האמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בחלקו, והעמיד את סכום המזונות בגין כל אחד מהקטינים על סך 1,650 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כולל את הוצאות המדור, עלות הגן והוצאות נלוות אחרות, למעט הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על-ידי קופות החולים.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקש טוען כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלה טעות משפטית מהותית בהימנעו מלהחיל עקרונות לפסיקת מזונות שוויוניים. מוסיף המבקש וטוען, כי אף שבית המשפט המחוזי קיבל את מלוא טענותיו בערעורו, התערבותו בפועל היתה מינימאלית בלבד. כך לגבי אופן חישוב השתכרותו; כך לגבי הוצאות בגין נסיעות לצורך ייצור הכנסתו; כך לגבי הוצאות מדור; וכך לגבי הצורך לקחת בחשבון במידה הראויה את השתכרות המשיבה. אליבא דמבקש, פסיקת בית המשפט המחוזי מביאה למצב בו הוא ייוותר עם הכנסה של 220 ₪ לחודש למחייתו, בעוד שלרשות המשיבה עומדת הכנסה כוללת של מעל ל-21,000 ₪ לחודש (16,000 ₪ משכורת בניכוי ניכויי חובה + 4,950 ₪ מזונות). המבקש טוען כי אין הוא יכול לעמוד בתשלום הסכומים אשר נפסקו לחובתו, ולפיכך מבקש הוא מבית משפט זה להתערב בגובה המזונות והמדור שנפסקו על-ידי בית המשפט המחוזי, ולהעמידם על סכום שלא יעלה על 3,000 ₪ לחודש.

5.

עיינתי בטענות המבקש כמו גם בפסקי דינן של הערכאות דלמטה, ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הן מעלות שאלות עקרוניות, החורגות מעניינם הצר של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא שוכנעתי כי זהו מצב הדברים בענייננו.

בית המשפט לענייני משפחה דן בהרחבה ובפירוט במצבם הכלכלי של הצדדים, ומסקנותיו התבססו, רובן ככולן, על ממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידו בעקבות התרשמותו הישירה מעדותם של הצדדים ומחומר הראיות הנוסף אשר הוגש לעיונו. מסקנות אלו עברו תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן את טענות המבקש אחת לאחת, ואף מצא לנכון להתערב בשיעור המזונות כפי שנקבע על-ידי בית המשפט קמא. במצב דברים זה, איני רואה הצדקה לדון בסוגיה ב"גלגול שלישי". כפי שכבר עמדתי על הדברים באי אלו הזדמנויות, ככלל, ליבון סוגיות של מזונות תלוי מאוד בעובדות ובנסיבות המקרה הקונקרטי, ולפיכך בדרך כלל לא יהיה לנכון להתערב בקביעותיהן של הערכאות הדיוניות בסוגיות אלו, אשר להן הכלים המתאימים לבירור סוגיות אלו (ראו בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלוני (לא פורסמה, 25.1.2006); בע"מ 9013/04 לוי נ' פלונית (לא פורסמה, 1.3.2006); בע"מ 6282/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסמה, 26.7.2005)). כאמור, גם במקרה דנן לא ראיתי טעם לסטות מכך.

למעלה מכך, אבקש להעיר, כי בחינת שיעורי המזונות אשר נפסקו בערכאות דלמטה מעלה כי דין טענת המבקש, אשר לחוסר התערבות מספקת מצד ערכאת הערעור, להידחות אף לגופה. בערעורו בבית המשפט המחוזי העריך המבקש את גובה החיובים אשר הוטלו עליו בבית המשפט לענייני משפחה בסך של 6,820 ₪ לחודש (סעיף 1 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). כאמור, בית המשפט המחוזי מצא לנכון להתערב בשיעור זה, והעמיד את גובה חיובי המבקש על סך של 4,950 ₪ לחודש. הנה כי כן, שיעור המזונות אשר נפסק על-ידי בית המשפט לענייני משפחה היה גבוה בלמעלה מ-37% מזה אשר נפסק על-ידי בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה, אינני סבורה כי ניתן לומר שהתערבותו של בית המשפט המחוזי היתה "מינימאלית".

הבקשה, אפוא, נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.