בע"מ 4575/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.6.2020 בעמ"ש 27990-06-19 (השופטת ו' פלאוט, השופט צ' ויצמן והשופטת ה' סילש ), בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 21.4.2019 בתלה"מ 45158-04-18 (השופטת מ' פולוס ).

2.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1998 ובמהלך תקופת נישואיהם נולדו להם שני ילדים; כיום הם בגירים. ביום 13.7.2005 נחתם בין הצדדים הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.7.2005, ובו הוסדרו בין היתר ענייני חלוקת הרכוש ומזונות עבור שני הקטינים (באותה עת) (להלן: "ההסכם הראשון" ).

3.

בשנת 2013 עתר המבקש להפחתת דמי המזונות שנקבעו בהסכם הראשון בשל שינוי נסיבות מהותי במצבו האישי והכלכלי. בגדרו של הליך זה הגיעו הצדדים להסכמות חדשות בעניין דמי המזונות, לפיהן בוטל הסדר המזונות שנקבע בהסכם הראשון והוסכם כי המבקש ישלם סך של 1,400 ₪ עבור כל ילד וכמו כן ישא בשיעור מוסכם ומשתנה מסכום המשכנתא המשולם על-ידי המשיבה; מנגד, ויתרה המשיבה על חוב מזונות עבר (להלן: "ההסכם השני" ). בית המשפט העניק להסכם השני תוקף של פסק דין ביום 15.12.2015.

4.

ביום 24.4.2018 עתר המבקש בשנית לביטול או להפחתת דמי המזונות שנקבעו בהסכם השני. זאת, בשל שינוי נסיבות מהותי הנובע מהפחתה משמעותית בהכנסותיו, בשל חיובו בתשלום דמי מזונות לשני ילדיו הנוספים מאשתו השנייה אשר ממנה נפרד, בשל העדר סיוע מהוריו לנוכח הרעה במצבם הבריאותי ולנוכח ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15

פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: " הלכת פלוני ") לעניין פסיקת מזונות. יצוין, כי בסמוך להגשת התובענה חדל המבקש לשלם דמי מזונות למשיבה וזו מצידה פתחה תיק בהוצאה לפועל.

5.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התובענה באופן חלקי. בפתח ההחלטה, נקבע, כי נטל הטיפול נופל באופן כמעט מלא על המשיבה ועל כן אין להידרש להלכת פלוני שעניינה בפסיקת מזונות במשמורת משותפת. מכאן עבר בית המשפט לענייני משפחה לבחון את טענות המבקש לגבי שינוי מהותי שחל במצבם של הצדדים, והגיע לכלל מסקנה על סמך הראיות שהוצגו לפניו, כי חל שינוי נסיבות המצדיק הפחתת דמי המזונות בסכום של 400 ₪ עבור כל ילד.

6.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו הלין על שיעור ההפחתה שנקבע. ביום 11.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי "בנסיבות העניין עסקינן בהפחתה ראויה, ובמידה רבה עשה בית משפט קמא חסד עם המערער".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי .

7.

המבקש טוען כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלה טעות משפטית מהותית בהימנעו מלהחיל את העקרונות שנקבעו בהלכה בעניין פלוני בדבר אופן פסיקת מזונות. לדידו, עקרונות אלו יפים ביחס לכל הסדר של משמורת פיזית על הילדים – לרבות במקרים שאין בהם משמורת משותפת. המבקש מוסף וטוען כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית וכללית בדבר תחולתה של הלכת פלוני על פסקי דין שניתנו בטרם נקבעה. לגופם של דברים, המבקש טוען כי בית משפט קמא התעלם מנתונים הנוגעים ליכולות הכלכליות של הצדדים. לטענתו, הותרת פסק הדין על כנו, תסב לו נזק קשה. שכן, היא אינה מותירה בידיו די כספים למחייתו ואינה מאפשרת לו קיום בכבוד. בנוסף, משיג המבקש על קביעות עובדתיות שנקבעו בערכאות דלמטה הנוגעות לרכיב "דמי הטיפול" ולחוב העבר, שלטענתו מצדיקות הפחתת דמי המזונות עד כדי איפוס מוחלט.

8.

בהחלטתי מיום 6.9.2020 התבקשה תשובתה של המשיבה. לטענת המשיבה הבקשה אינה מגלה עילה או שאלה עקרונית המצדיקה בחינה נוספת של ענייני הצדדים ב"גלגול חמישי" וכי לגופו של עניין לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בתשובה שניתנה לה ובפסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה עמנו, כי רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הלכה זו נכונה ביתר שאת ביחס להחלטות של הערכאה הדיונית בנושא שיעור המזונות, התלויות בעובדות ובנסיבות המקרה הקונקרטי ותחומות לדל"ת אמותיו (ראו:

בע"מ 1794/14 פלונית נ' פלוני , פסקה ט' (20.3.2014); בע"מ 653/08 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (23.6.2008)). לא מצאתי טעם לסטות מהלכה זו. כפי שנקבע בבית משפט קמא, הערכאה הדיונית קבעה את דמי המזונות תוך איזון ראוי של מכלול השיקולים הרלבנטיים , ואינני רואה הצדקה להתערב בכך ב"גלגול שלישי". טענותיו של המבקש נוגעות בעיקרן לאופן ישום הדין בנסיבותיו של המקרה דנן, וככאלו אינן מצדיקות מתן רשות לערער. למעלה מן הצורך, אציין, כי מקובלת עלי הקביעה שהלכת פלוני דנה רק במקרים שמתקיימת משמורת פיזית משותפת, ולא מצאתי שהמקרה דנן מצדיק בחינה רחבה יותר של הלכה זו, כמו גם האם ניתן להחילה על פסקי דין שניתנו בטרם נקבעה (וראו: בע"מ 9204/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (30.3.2020)).

10.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 2,000 ₪.