בע"מ 9204/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ח' שרעבי ; א' אספרנצה ; ו- ש' שטמר ) בעמ"ש 14599-05-18. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ע' קצב-קרן ) בתמ"ש 29972-07-16, במסגרתו התקבלה, באופן חלקי, תביעתו של המשיב להפחתת מזונות.

הצדדים היו נשואים ונולדו להם שתי קטינות – בשנת 2009 ובשנת 2011. ביום 25.8.2015, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.9.2015 (להלן: ההסכם ). ההסכם התייחס, בין היתר, למזונות הקטינות, תוך הצגת מסלולים שונים ביחס לקצבת נכות שקיבלה אחת מהקטינות ואפשרות ביטולה. בסופו של דבר, ונכון למועד הרלוונטי לדיון בבית המשפט לענייני משפחה מושא הליך זה, היה על המבקש לשאת במזונות הקטינות בסך של 3,400 ש"ח לחודש.

לאחר שחלפו כעשרה חודשים ממועד חתימת ההסכם, הגיש המבקש תביעה במסגרתה נדרש בית המשפט לענייני משפחה להורות על ביטול דמי המזונות, או לחילופין, על הפחתתם בעילה של שינוי נסיבות מהותי אשר התבטא בשינוי בגובה השתכרות הצדדים מאז חתימת ההסכם, ובבע"מ 919/15.

2.

בית המשפט לענייני משפחה הבהיר כי בנסיבות המקרה דנן "אין בהלכת בע"מ 919/15 להוות שינוי נסיבות". בהמשך בחן בית המשפט לענייני משפחה את טענת המבקש בדבר שינוי מהותי בהשתכרות הצדדים. לאחר בחינת הראיות, הגיע בית המשפט לענייני משפחה לכלל מסקנה, כי חל שינוי נסיבות מהותי בהשתכרותם של הצדדים, המצדיק התערבות בסכום של דמי המזונות. לפיכך, ובהינתן צרכי הקטינות וחלוקת הזמן ההורי, החליט בית המשפט לענייני משפחה להפחית את סכום המזונות לסך של 1,200 ש"ח עבור כל קטינה, היינו, החל מחודש אפריל 2018, יעמוד סכום המזונות הכולל על סך של 2,400 ש"ח לחודש.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור וערעור שכנגד שהוגשו על פסק הדין, בקבעו:

"דווקא טענות כל אחד מן הצדדים בערעורו הוא, מלמדות כי פסק הדין קמא מצא את 'קו האמצע' הנכון והראוי בין הצדדים, בכל הקשור לשאלת קביעת סכום המזונות, לאחר שינוי הנסיבות המהותי שמצא הנוגע לשכרם של הצדדים...

השופטת קמא בפסק דין מנומק ומפורט התייחסה לכל הנקודות המהותיות והעיקריות בטענות הצדדים, ולא מצאתי בפסק הדין טעות בולטת שתצדיק התערבות חריגה של ערכאת הערעור.

לא זו אף זו – חלק לא קטן מערעור שני הצדדים...מכוון נגד ממצאי עובדה של השופטת קמא המבוססים גם על הערכת מהימנות, בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים."

בהמשך, בחן בית המשפט המחוזי את השאלה האם די בהלכת בע"מ 919/15 כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. הובהר, כי הגישה המסתמנת בפסיקה, לפחות ביחס לקביעת מזונות שנקבעו בהסכם שאושר, טרם שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15, היא זו: הלכת בע"מ 919/15 לא תשמש, בנסיבות האמורות, כעילה יחידה לשינוי הנסיבות. אך ורק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי יידרש בית המשפט לבחינת שיעור המזונות ובכלל זה יבחן את השלכותיה של הלכת 919/15 על שיעורם, כאשר בחינת שינוי הנסיבות העובדתי תעשה באופן פחות קפדני, תוך הקפדה על דרישת תום ליבו של המבקש. בהתייחסו למקרה הקונקרטי שהובא לפניו, סבר בית משפט קמא כי, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה בקנה אחד עם דרך זו של הפסיקה. מצד אחד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה שינוי נסיבות, ומצד שני התחשב בנתונים שנקבעו בה אשר הובילו להפחתת המזונות ושיעורם. על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה דנן.

3.

הבקשה מעוררת שאלה משפטית כללית – תחולת הלכת בע"מ 919/15 על פסקי דין שניתנו לפני מתן ההלכה. בצורה ממוקדת יותר, פסק דין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים. ואולם כפי שיובהר, אין זה המקרה המתאים לבחינת השאלה המשפטית הכללית, ואיננה מביע עמדה ביחס אליה. מספר טעמים לכך. ראשית, בית המשפט לענייני משפחה לא הבהיר את עמדתו בצורה מפורשת באשר לסוגיה זו. אמנם בית המשפט המחוזי נתן פרשנות לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה, אך העמדה לא הובררה עד תום. שנית, וזה העיקר, הבקשה למתן רשות ערעור הוגשה על ידי המבקש.

אם זוהי נקודת המבט, די לקבוע כי בכל מקרה אין הצדקה להתערבות נוספת של בית המשפט בגלגול שלישי. הדבר נכון ברובד העובדתי וברובד המשפטי. אשר לרובד העובדתי, ישנן שתי נקודות מרכזיות. האחת, עסקינן בהסכם שנחתם עשרה חודשים לפני הגשת התביעה, ועמדת המשיבה בהליכים קמא – לפיה שינוי הנסיבות היה צפוי, ולו באופן חלקי – היא טענה בעלת משקל. הנקודה השניה היא כי המבקש לא המשיך בעיסוקו הקודם, סוכן מכירות, ותחת זאת בחר לעבוד כעורך דין, תוך קבלת משכורת המתאימה לעורך דין מתחיל. בכל מקרה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קשה לומר שפוטנציאל ההשתכרות של המבקש נפגע מעבר לפגיעה שקבע בית המשפט לענייני משפחה. יוזכר כלל אי-ההתערבות בגלגול שלישי בעובדה שנקבעה על ידי הערכאה המבררת, ואושרה על ידי ערכאת הערעור.

4.

ברובד המשפטי, מקובלת עלי הקביעה שהלכת בע"מ 919/15 אינה חלה באופן רטרואקטיבי ואוטומטי על תיק שהסתיים בפסק דין שנותן תוקף להסכמת הצדדים. ובראייה זו, שוב אין מקום להתערב לטובת המבקש מעבר למידת ההתערבות של בית המשפט לענייני משפחה.

אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בנדון, שנראה כי דווקא השאלה האם בית המשפט התערב יותר מדי, מנקודת מבטה של המשיבה, היא מאתגרת יותר, במכלול, מבקשת המבקש. ושוב, איני קובע עמדה בדבר בקשה שלא הוגשה, אלא רצוני לחדד כי המבקש לא הצביע על טעות שנפלה בבית המשפט המחוזי, אשר הסתפק בהתערבות בית המשפט לענייני משפחה, ולא מעבר לכך.

טרם סיום, יצוין כי המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בהליך זה. משהגעתי למסקנה כי אין מקום לתת רשות ערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע התייתרה ואין מקום לדון בה במסגרת זו.

5.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.