בע"מ 3267/11 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי ), שבגדרו קיבל בית המשפט באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת א' בוהדנה ), והורה על הגדלת שיעור מזונות הילדים שבהן יחויב המבקש. בד בבד עם בקשה זו, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

1.

המבקש ואשתו (להלן: האם ) נישאו בשנת 1989, ונולדו להם ארבעה ילדים, הם המשיבים 1-4 (להלן: הילדים ). משנישואי בני הזוג באו לידי מבוי סתום, הגיש המבקש בשלהי 2007 תביעת גירושין לבית הדין הרבני. בחלוף כשבועיים, הגישה האם תביעת מזונות ותביעת משמורת לבית המשפט לענייני משפחה. עם תחילת ההליכים להתרת נישואי בני הזוג היו ארבעת הילדים קטינים. כיום שניים מהם בגירים, ושניים עודם קטינים.

2.

לשם קביעת שיעור מזונות הילדים, עמד בית המשפט לענייני משפחה בפירוט, על מצבם הכלכלי של בני הזוג וכושר השתכרותם. בהתחשב בהכנסתו של המבקש כאיש קבע בצה"ל, בהכנסתה של האם, שאינה עובדת, המורכבת אך מדמי שכירות מיחידת מגורים שבבעלותה, קצבת ילדים ומזונות, וכן בנכסי מקרקעין וחסכונות משותפים שצברו בני הזוג, נפסק כי המבקש יישא במזונות ילדיו בשיעור של 4400 ש"ח לחודש. עוד נקבע, כי המבקש יישא בהוצאות רפואיות של הקטינים שאינן מכוסות על-ידי ביטוח רפואי בשיעור של 70%. ביתר צרכי הקטינים תישא האם (מתוקף דיני צדקה). בית המשפט קבע כי החיוב במזונות קבועים יחל בחודש אוגוסט 2010. עד למועד זה יעמדו בתוקפם המזונות הזמניים שנפסקו קודם לכן.

על החלטה זו ראו הילדים לערער לבית המשפט המחוזי.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הילדים בחלקו, לעניין שיעור המזונות ומועד חיובם. באיזון שבין צרכי הילדים וטובתם מחד גיסא, לבין יכולתו הכלכלית של המבקש

מאידך גיסא, מצא בית המשפט כי שיעור המזונות שנפסק נמוך מן המתחייב. בהתבסס על ממצאי העובדה שהונחו על-ידי הערכאה הדיונית, חייב בית המשפט את המבקש במזונות בשיעור של 6300 ש"ח, בקובעו כי בגדר השימוש הראוי בהכנסה השוטפת, יש להעניק דגש לצרכיהם השוטפים של הילדים, על חשבון חיסכון או "המשך צבירת נכסים". כמו-כן, ציין בית המשפט המחוזי, כי חיוב זה – לצד חיובים והוצאות אחרות המוטלות על המבקש –

יותיר בידיו די הכנסה פנויה לצרכי חיסכון, מה גם שנטל המזונות ממילא מוגבל עד שיגיעו הילדים לגיל 18 (בשיעור מלא) ועד לתום שירותם הסדיר (בשיעור מופחת). עוד קבע בית המשפט, כי שיעור המזונות הקבועים יחול רטרואקטיבית מיום הגשת התביעה (נובמבר 2007), ובכך יהיה בו משום תיקון למזונות הזמניים שנקבעו. בגדר כך, נתן בית המשפט ביטוי לתקופה שבה היו שני הילדים הבגירים כיום, קטינים – ועל כן נקבע לאותה תקופה, שיעור מזונות בסך 9300 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש משיג על החלטת בית המשפט המחוזי לעניין שיעור המזונות ומועד חיובם. לטענתו, בניכוי הסכומים ששולמו על-ידו עד כה, מסתכם חיוב זה לכדי קרן בשיעור של כ-120,000 ש"ח. לשיטת המבקש, בהגדלת שיעור המזונות התערב בית המשפט בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, תוך שהוא חורג מן ההלכה שלפיה

ערכאת הערעור תימנע ברגיל מלהתערב בשיעור מזונות שנפסק על-ידי הערכאה קמא. עוד טוען המבקש כי את החלטתו להגדיל את שיעור המזונות הזמניים לסכום של 9,300 ש"ח, השתית בית המשפט רק על ידיעה שיפוטית, שכן לא הונחו בפניו ראיות המעידות על כושר השתכרותו בעת ההיא, כמו גם על צרכי הקטינים. עוד טוען המבקש כי בפסק דינו של בית המשפט נפלה שגיאה אריתמטית וחותם כי לא היה מקום להשית עליו הוצאות בסך 15,000 ₪ בנסיבות האמורות.

5.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש, ועמדתי על פסקי דינן של הערכאות דלמטה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאחר שבחנתי את הבקשה, לא מצאתי כי עולה ממנה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור כאמור. החלטות בדבר שיעור מזונות קשורות בטבורן לעובדות המקרה הקונקרטי ולנסיבותיו, ולכן ברגיל – לא תינתן רשות ערעור בגינן (ראו: בע"מ 653/08

פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 23.6.08); בע"מ 279/11 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 19.1.11)). כך גם במקרה דנן – טענות המבקש אינן חורגות מן הנסיבות הפרטניות של עניינו, ומשכך, לא מצאתי עילה להידרש להן בגלגול שלישי.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות אלו, אין אנו נדרשים לדון בבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.