בע"מ 10553/05 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בע"מ 1108/04 (כב' השופטת י' שטופמן), אשר קיבל את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וחייב את המשיב בתשלום מזונות לבנו הקטין בסך 1335 ₪ לחודש בתוספת מחצית עלות גן הילדים שאליו הולך הבן ומחצית עלותן של הוצאות רפואיות חריגות.

1.

המשיב ואמו של המבקש אינם נשואים. השניים הכירו בשנת 1997 וניהלו מערכת יחסים רומנטית במשך 5 שנים לסירוגין. מהקשר ביניהם נולד הבן המבקש. ביום 30.6.03 הגיש המבקש באמצעות אמו תביעת מזונות נגד המשיב, במסגרתה תבע סכום של 1650 ₪ עבור צרכיו השוטפים ועוד 2450 ₪ עבור מדור והוצאות אחזקת המדור. המשיב לא הגיש מטעמו כתב הגנה בגין תביעה זו ולא התייצב לדיון אליו הוזמן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביום 2.11.03 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין בהיעדר הגנה (תמ"ש 29000/03, כב' השופט י' גרניט), שבו נקבע כי צרכי המבקש מסתכמים בסכום של 1335 ₪ בחודש בתוספת עלות גן הילדים

והוצאות רפואיות חריגות. למסקנה זו הגיע בית המשפט, בין השאר, לאחר שקבע כי חלקו של המבקש בשכר הדירה שבה הוא מתגורר בצוותא עם עוד 6 נפשות, בניכוי הסיוע בשכר דירה שמקבלים שניים מדרי הבית, הינו בשיעור של שביעית, שהם 335 ₪ בחודש. בית המשפט סבר כי היות שאם המבקש אינה עובדת ולפי דבריה גם המשיב אינו עובד ונתון במעצר בית, כושר השתכרותם של ההורים שווה. לאור זאת, פסק בית המשפט, כי סכום המזונות יחולק בין ההורים בחלקים שווים, וחייב את המשיב בסך של 668 ₪ בחודש לרבות הוצאות רפואיות שונות ולרבות מחצית מעלות גן הילדים אליו הולך המבקש.

2.

המבקש ערער על פסק דין זה בפני בית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורו טען הוא, כי היה מקום להעריך את צרכיו השוטפים בסכום גבוה מ-1000 ₪, שכן בסכום זה בלבד אין כדי לכסות את מלוא הוצאותיו. בעניין המדור טען המבקש, כי בית המשפט נתפס לכלל טעות בדרך שבה חישב את חלקו, כשחילק את שכר הדירה, לאחר שקיזז את חלקם של סבתו ושל אחי אמו, בשבע ולא בחמש. לטענת המבקש, חלוקה נכונה של שכר הדירה הייתה מעלה את התשלום שבו היה חב המשיב בגין מדור לסכום של 470 ₪, הגבוה משמעותית מן הסכום שנפסק לטובתו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. עוד הוסיף המבקש וטען כי על בית המשפט היה להתחשב בהוצאות אחזקת המדור כפי שפורטו בכתב התביעה, נתמכו במסמכים והועמדו על סכום סביר. לבסוף טען הוא, כי לא היה מקום לחלק את סכום המזונות בין ההורים בחלקים שווים, לאחר שהמשיב לא סיפק כל ראייה באשר למצבו הכלכלי ומקורות הכנסתו ואף לא טרח להופיע בבית המשפט לענייני משפחה בעת הדיון בעניינו.

3.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את הערעור וקבע כי אין מקום לקבוע כי לשני ההורים כושר השתכרות שווה, בלא שנתקבלה עמדת המשיב ובלא שנמסר לבית המשפט כל מידע בעניין מקורות הכנסתו. לאור זאת פסק בית המשפט, כי המשיב ישלם סך של 1335 ₪ לחודש עבור מזונות המבקש, בתוספת מחצית עלות הגן ומחצית הוצאות רפואיות חריגות. בית המשפט הותיר את שאר רכיבי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעינם. על נקודה אחרונה זה הוגשה הבקשה שבפנינו.

4.

במסגרת בקשה זו, שב וטוען המבקש כי היה מקום לקבוע סכום גבוה יותר עבור צרכיו השוטפים. בעניין זה מפנה המבקש למספר פסקי דין של בתי המשפט קמא, הקובעים, לטענתו, סכום מזונות בסיסי של 1250 ₪ אשר אינו מצריך כל הוכחה.

עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר הותיר את סכום המדור שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה, לא שינה את קביעתו של בית המשפט באשר לחלקו היחסי בבית, ולא חייב את המשיב בהוצאות מדור בסך של 30% כמקובל. עוד טוען המבקש, כי על בית המשפט קמא היה לחייב את המשיב בתשלום חלקו בהוצאות החזקת המדור. לבסוף מדגיש המבקש, את חשיבותם הרבה של קביעת סכומי כסף מספקים במסגרת הליך זה, לאור העובדה כי מדובר בחיוב מתמשך מדי חודש בחודשו ומשתרע על פני שנים רבות.

5.

הבקשה הועברה לתגובת המשיב. לאחר שהתברר שהמשיב נמצא במעצר הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המשיב במקום מעצרו והארכתי את משך הזמן שבו ניתנה לו האפשרות להגיב. עם זאת, חרף הארכה זו, תגובת המשיב לא ניתנה. משכך, ובלית ברירה, תינתן ההחלטה על בסיס הבקשה וצרופותיה.

לאחר עיון בבקשה, בהחלטות הערכאות דלמטה ובמסמכים הנוספים שצורפו, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, ובנוגע לאותו חלק, להידון כבערעור במובן זה שחלקו של המבקש בשכר הדירה בה הוא מתגורר עם שש נפשות נוספות יחושב בדרך אחרת. דינן של שאר הטענות שהועלו להידחות.

הסוגיות שהועלו בבקשה אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים בתיק זה, ומשכך אין בה כדי להצדיק דיון בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ'

מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בשאלת המזונות נעשו לאחר עיון בחומר הראיות שצורף ועל סמך ממצאיו העובדתיים באשר להיקף צרכיו היומיומיים והאחרים של המבקש. ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים ואינה מעמידה את עצמה במקום בית משפט קמא בבחינת המערכת הראייתית, אלא אם בולטת טעות משפטית מכריעה על פני הפסק או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ראו למשל ע"א 292/88 פופוביץ נ' סלון עצמאות בע"מ , פ"ד מד (2) 837 (1990)). כשחומר הראיות נבחן בפעם השלישית, הדברים הם בבחינת קל וחומר. לא ראיתי בהכרעותיהן של שתי הערכאות דלמטה בעניין צרכיו השוטפים של הקטין והוצאות המדור שלו, למעט בנקודה מסוימת אחת, טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. בענייני מזונות נבחן כל מקרה לגופו ולנסיבותיו ועובדותיו המיוחדות, ואין הכרח כי חישוב שהיה נכון למקרה אחד יהיה נכון למקרה אחר (ראו גם בע"מ 5591/05 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 21.11.05); בע"מ 6282/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 26.7.05)).

עם זאת, מצאתי להתערב בדרך חישוב חלקו של המבקש בשכר הדירה. לא הובאו בפנינו ראיות באשר לשימוש שנעשה בכספי הסיוע בשכר דירה שקיבלו שניים משותפיו לדירה של המבקש. בית המשפט סבר כי לאחר קיזוז הטבות אלה יש לחלק את יתרת שכר הדירה בשבע, כלומר שגם לאחר קבלת ההטבות מוטל על סבתו של המבקש ועל אחי אמו, מקבלי ההטבות, לשלם את חלקם בשכר הדירה. תוצאה זו לא רק שאינה מתחייבת אלא אף נראית, על פניה, פחות סבירה. מתקבל יותר על הדעת כי לאחר ששני מקבלי ההטבות יעשו שימוש בכספים אלה לצורך תשלום שכר הדירה על ידם, עד לגובה חלקם היחסי בשכר הדירה, הם לא ישובו ויחויבו בתשלום חלקם בשכר הדירה. בהיעדר תגובה מצד המשיב, אף שניתנה לו הזדמנות הוגנת לעשות כן, סבורה אני כי יש להעדיף אפשרות זאת על פני האפשרות שקבע בית המשפט. לכך יוסף, כי משלא הובאו ראיות על כך שבסכום ההטבות המתקבל בעבור שכר הדירה ניתן לעשות שימוש רק עבור מטרה זו,

לא ראיתי לקזז מסכום שכר הדירה הכולל את מלוא סכום ההטבות שניתנו לשני הדיירים, כי אם אך את חלקם היחסי בסך ההוצאות.

מכל האמור עולה כי גובה שכר הדירה בו יש לחייב את המשיב בגין הוצאות המבקש הוא 1/7 מסך כל שכר הדירה, כשההטבות משמשות את הדיירים הזכאים להן, עד לגובה חלקם ואינן משפיעות על חישוב שכר הדירה בעבור המבקש. היות ששכר הדירה הכולל עומד על סך 900 $ בחודש, יש איפוא לחלקו בשבע והסכום המתקבל הינו 128.57 $, והוא הסכום שבו יחויב המשיב בגין חלקו של המבקש בשכר הדירה. שאר הסכומים שנפסקו יוותרו בעינם.

הבקשה מתקבלת חלקית איפוא. המשיב יחויב בשכר טרחת עו"ד בסך 2500 ₪ ובהוצאות משפט.