בע"מ 817/18 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 27.12.2017 (עמ"ש 63124-09-17, השופטים ש' דברת , א' ואגו , ו- ג' גדעון ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 2.7.2017 (תמ"ש 5160-01-16, סגן הנשיאה א' גביזון ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2001 והתגרשו בשנת 2013. במהלך תקופת נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים, כולם עדיין קטינים. בהמשך לפרידתם פתחו הצדדים במספר הליכים משפטיים, ובכללם הליכים הנוגעים למזונות ומשמורת הקטינים ולחלוקת הרכוש ביניהם. ההליך דנן נסב על מזונות הקטינים בלבד.

3.

ביום 23.2.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בסוגיית המשמורת. בעיקרו של דבר, הסכמות אלה היו מבוססות על מנגנון של משמורת משותפת. בהמשך לכך, ביום 28.5.2015 ניתן פסק דין הנוגע למזונות הקטינים, שבו נקבע כי על המבקש לשלם סך כולל של 2,145 שקלים בחודש בגין מזונותיהם של שלושת הקטינים, עד שיגיעו לגיל 18, וכי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות עבור חינוך וחוגים (להלן: פסק הדין הראשון ).

4.

ביום 25.11.2015 ניתן פסק דין המורה על העברת המשמורת המלאה על הקטינים לידי המשיבה, בין היתר על רקע הסכמת המבקש לכך. בתוך כך, נקבעו הסדרי ראייה בין המבקש לקטינים (תמ"ש 3540-05-15).

5.

בחודש ינואר 2016 הגישה המשיבה, בשם הקטינים, תביעה להגדלת המזונות. המשיבה טענה כי השינוי בהסדר המשמורת הוא שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ההגדלה המבוקשת.

6.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה בעיקרה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין מחלוקת שפסק הדין הראשון בעניין המזונות התבסס על העובדה שהצדדים חלקו משמורת משותפת, וכי כעת זמני השהייה של המבקש עם הקטינים הצטמצמו מאד. על כן, כך נקבע, זהו שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של סוגיית המזונות והתאמתה של הפסיקה בה למציאות החדשה. בהמשך לכך, בחן בית המשפט לענייני משפחה את יכולתם הכלכלית של הצדדים. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי בהתחשב ברכושו ובהכנסותיו של המבקש אין לקבל את הטענה כי הוא מתקשה בתשלום המזונות, וכן דחה את טענת המבקש בדבר יכולתה של המשיבה להגדיל את היקף משרתה, בשים לב לכך שהיא המשמורנית העיקרית של הקטינים. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי צרכיהם של הקטינים לא השתנו בהשוואה לצרכים שהוכרו בפסק הדין הראשון. לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת המשיבה כי יש לחייב את המבקש בהוצאות המדור של הקטינים. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי בפסק הדין הראשון נקבע שהמשיבה מתגוררת בדירה המצויה בבעלות אביה, ושלא הוכח כי היא משלמת דמי שכירות בגינה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי לא הוכח שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי של קביעה זו, בהתחשב בכך שהמשיבה עדיין מתגוררת באותה דירה. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה מצא לחייב את המבקש בתשלום בגין אחזקת המדור.

7.

בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש ישלם סך כולל של 4,500 שקלים בחודש בגין מזונותיהם של שלושת הקטינים עד הגיעם לגיל 18, וכי הצדדים יוסיפו לשאת בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים וכן בהוצאות עבור חינוך וחוגים.

8.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהתאם לסמכותו לפי סעיף 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי ציין כי בית המשפט לענייני משפחה הביא בחשבון, בקבעו את סכום המזונות, את נכסיו ומכלול הכנסותיו של המבקש, ואף הוסיף כי בהתחשב בכך סכום המזונות שנפסק כלל אינו עומד על הרף הגבוה.

בקשת רשות הערעור

9.

בקשה זו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי ההכרעה בעניינו מדגישה את הקושי ביישום ההלכה שנקבעה בבית משפט זה לעניין פסיקת מזונות במשמורת משותפת (בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017)), ועל כן מוצדק ליתן לו רשות ערעור. כך, המבקש טוען כי חלק מהערכאות הדיוניות מיישמות הלכה זו גם במקרים שבהן אין משמורת משותפת, אך הכנסותיה של האם גבוהות במיוחד. לטענת המבקש, יש מקום להבהיר עניין זה על מנת לאפשר אחידות בפסיקת הערכאות הדיוניות. לגוף הדברים, המבקש מעלה שלל טענות כנגד סכום המזונות שנקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובכלל זה כי אופן חישוב הכנסותיו ונכסיו היה שגוי. לשיטת המבקש למעשה מצבו הכלכלי פחות טוב מזה של המשיבה, ובית המשפט לענייני משפחה שגה כאשר לא התיר לו לצרף מסמכים מסוימים שיראו זאת וכאשר התעלם מנתונים הנוגעים למצבו הרפואי. באופן כללי, המבקש טוען כי המשיבה פעלה באופן אסטרטגי לסיכול המשמורת המשותפת, ועל כן היעתרות לבקשתה להעלאה של סכום המזונות אינה צודקת.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

11.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד: קביעת שיעור מזונות קטינים תלויה בעובדותיו ובנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, ומטעם זה ככלל ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות הערכאה הדיונית – לא כל שכן בגלגול שלישי (ראו: בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית , פסקה י"ז (23.6.2009), וההפניות שם).

12.

לא ראיתי מקום לחרוג מן הכללים האמורים במקרה דנן. אף לשיטתו של המבקש, טענותיו נוגעות בעיקרו של דבר לאופן היישום של כללי הדין בעניין מזונות ילדים בנסיבותיו של המקרה דנן. אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בית המשפט לענייני משפחה קבע את סכום המזונות לאחר שבחן ראיות ועדויות בדבר הכנסותיהם של שני הצדדים ולאחר שהביא בחשבון את העובדה שהמשיבה היא המשמורנית היחידה על הקטינים. איני רואה כל הצדקה להתערב בכך.

13.

אכן, כל הכרעה בסוגיה של מזונות קטינים היא מורכבת ורגישה, וכאמור מטבע הדברים אופייה משתנה ממקרה למקרה. על רקע זה, לא השתכנעתי כי הבקשה דנן מעוררת סוגיה עקרונית. מכל מקום, בנסיבות העניין, טענותיו העקרוניות לכאורה של המבקש הן במידה רבה תיאורטיות בלבד, מאחר שפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היה מעוגן בעובדות שבפניו, ובכלל זה בכך שלא הוכח כלל שהכנסותיה של המשיבה הן גבוהות באופן חריג.

14.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.