בע"מ 82/06פלוני נ. פלוני

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.12.05 (סגן הנשיא ממן והשופטים חטיב וארבל) בתיק ע"מ 1016/05, בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.1.05 (השופטת רבס) בתיק ת"ע 1100/04. עניינה של הבקשה, ביטול צו קיום צוואה בו קוימה צוואת חסן מוסא, בעלה המנוח של המבקשת.

2.בשנת 1982, בעודו נשוי לאשתו הראשונה, ערך המנוח צוואה בה ציווה את כל רכושו לשנים מבניו (המשיבים בבקשה זו). בשנת 1991, לאחר פטירת אשתו הראשונה, נישאו המנוח והמבקשת. ביום 14.5.99 נפטר המנוח, וביום 2.8.99 ניתן צו לקיום הצוואה האמורה. בשנת 1999 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן פסק דין שיצהיר על בטלות הצוואה, ועל זכאותה למחצית העזבון (תמ"ש 4283/99). נטען כי הצוואה נערכה בטרם נישאו המנוח והמבקשת ומאז נשכחה, ורק מסיבה זו לא הוספה המבקשת כנהנית בצוואה. ביום 13.8.03 ניתן פסק דין הדוחה את הבקשה, ובו נקבע כי על המבקשת להעלות את טענותיה נגד הצוואה במסגרת בקשה לביטולו של צו קיום הצוואה. כעבור למעלה מארבעה חודשים, ביום 29.12.03, הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו. לאחר קבלת עמדתו של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, הועברה הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה. ביום 9.1.05 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע כי המבקשת לא הציגה נימוק לאיחור בהגשת הבקשה, וכן כי אין בלשון הצוואה, או בכל מקור רלבנטי אחר, ראיה לכך שכוונתו המשוערת

(ההיפותטית) של המנוח היתה לצוות מחצית מנכסיו למבקשת. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 1.12.05. נקבע כי הערעור הוגש מבלי שניתנה רשות, ושהבקשה לקתה בשיהוי בלתי מוצדק. לגופו של עניין נקבע כי "אין למערערת כל יסוד לדרוש את תיקון צו קיום הצוואה", שכן לא הוכח שהצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח. בבקשה שלפנינו חוזרת המבקשת על טענותיה בערכאות דלמטה, תוך שהיא מציינת את מצוקתה הכלכלית כסיבת האיחור בהגשת הבקשה, ואת סמכות בית המשפט לתת פירוש רחב לצוואות בהתאם לפסק דינו של הנשיא ברק בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי , פ"ד נג(2) 817.

3.לאחר העיון בבקשה ובנספחיה לא אוכל להיעתר לה. רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת רק במקרים "בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 -מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). במקרה שלפנינו קבעו שתי הערכאות דלמטה, ודומה כי כך היתה גם עמדת הרשם לענייני ירושה, כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה באופן המצדיק את דחייתה, בכגון אלו אין דרכו של בית משפט זה להתערב (רע"א 8952/05 יורם נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם)). גם לגופו של עניין סבורני, עם כל אי הנחת והטרוניה שבפי המבקשת, כי אין מקום להתערב בקביעתן של הערכאות הקודמות, בדבר היעדר ראיה לכוונה המיוחסת על-ידי המבקשת למנוח, בוודאי שלא ברמה הנדרשת על מנת לקרוא לתוך הצוואה את שאין בה במפורש; אין איפוא מקום בנידון דידן ליישומה של הלכת טלמצ'ו בדבר פרשנות צוואה במובן רחב, בגדרי אומד דעתו של המצווה.

4.כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.