בע"מ 8235/13 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.11.2013 (רמ"ש 11086-11-09, השופט ש' שוחט ). פסק הדין דחה בקשת ערעור שהוגשה על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 11.10.2009 (תמ"ש 15420/96, השופט י' גייפמן ).

2.

ברקעה של הבקשה פרטים רבים, שלא כולם רלוונטיים לדיון בה, ולכן יובאו כאן רק עיקרם. המנוח י' כהן (להלן: המנוח ) החזיק בדירה בת שניים וחצי חדרים הבנויה בקומת גג של בית משותף בתל אביב (להלן: הדירה ). על פי מרשם המקרקעין, למנוח לא היו זכויות בדירה, אשר הייתה רשומה בבעלות משותפת של ארבעת אחיו. בשנת 1993 הגיש המנוח תביעה שעניינה הסדרת רישום הדירה בפנקס הבתים המשותפים ורישומה על שמו. בכתב התביעה טען המנוח כי רכש זכויות בדירה במסגרת שתי עסקאות: עסקת מכר שנעשתה בשנת 1961 ובה רכש מאחיו דירת חדר וחצי ועסקת מתנה שחלה על שטח מקרקעין שבו בנה בהמשך תוספת של חדר לדירה מכספו. תביעה זו הועברה בשנת 1996 לבית המשפט לענייני משפחה.

3.

ביום 19.1.2003 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין חלקי, שבו התקבלה תביעתו של המנוח באופן חלקי. בפסק הדין נקבע כי המנוח זכאי לאכיפה של הסכם המכר משנת 1961 כך שהוא זכאי להירשם כבעלים של דירת חדר וחצי בקומה. בהמשך לכך, לגבי הבנייה של החדר הנוסף נפסקו למנוח זכויות בעלות ביחס לשניים מאחיו וזכויות בר-רשות ביחס לשני האחים האחרים. לצורך ביצוע תיקון של צו הבתים המשותפים (להלן: הצו ) שחל על הבית המשותף ורישום הבעלות בדירה על שמו של המנוח מינה בית המשפט קמא כונס נכנסים והורה לו להגיש לבית המשפט לאישור הצעה לתיקון הצו. במסגרת הליכי המדידה שהתקיימו לצורך הכנת הצו התעוררה מחלוקת בין הצדדים לגבי שטח הדירה שאותה רכש המנוח לפי הסכם המכר משנת 1961 – האם זה כלל את המרפסות בקומה. זאת מאחר שלהסכם המכר אשר הוגש לבית המשפט קמא לא צורף תשריט.

4.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, החליט בית המשפט לענייני משפחה ביום 11.10.2009 כי לצורך בירור טענות הצדדים בעניין זה יש צורך בהגשת תביעה נפרדת, שתידון בהליך מזורז. בית המשפט לענייני משפחה נימק החלטתו זו בכך שלצורך הכרעה במחלוקת יש לשמוע עדויות ולאפשר לצדדים להעלות טענות בעניין הזכויות במרפסות. על החלטה זו הגיש המנוח בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

5.

בהחלטה מיום 1.11.2010 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת י'

שטופמן ) על מתן רשות ערעור וקבע כי זו תידון כערעור לאחר הגשת עיקרי טיעון. בין לבין נפטר המנוח, ובנותיו באו בנעליו כיורשותיו. הן גם המבקשות בהליך דנן.

6.

ביום 6.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי עמד על הפגמים שנפלו בתביעה המקורית שהגיש המנוח לעניין רישום זכויותיו: הגדרת שטח הדירה באופן לקוי; אי צירוף תשריט; העדר פירוט לגבי שטח הדירה והעדר תיאור ממצה שלה. בהמשך, קבע בית המשפט המחוזי כי הפלוגתא מה היה שטחה המדויק של הדירה שנרכשה בשנת 1965 והאם כללה את המרפסות מעולם לא הייתה מונחת בפני בית המשפט לענייני משפחה, וגם לא נדרשה להכרעה לנוכח ניסוחו של כתב התביעה כך שלא מתקיים השתק פלוגתא לגבי סוגיה זו. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה אשר בחר לנקוט בגישה זהירה לפיה הפלוגתא החדשה תידון בהליך חדש שייוחד לה.

7.

בשולי פסק דינו עמד בית המשפט המחוזי על הקושי הכרוך בהימשכות הצפויה של ההליכים המשפטיים, אך קבע שלא ניתן להכריע במחלוקת האמורה ללא הליך נוסף.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשה זו לא נדרשה במפורש לטעמים המצדיקים דיון בהחלטה ב"גלגול שלישי" אלא רק לטעמים בגינם סבורות המבקשות כי טעה בית המשפט המחוזי.

9.

טענות המבקשות מתמקדות בכך שבפועל צורף תשריט לכתב ההגנה שהוגש לתביעתו המקורית של המנוח, וכן בכך שהמשיבים לא העלו עד כה טענה כנגד היעדרו של תשריט כאמור ולכן לא היה מקום לפתיחת הליך חדש מטעם זה. עוד טוענות המבקשות כי השאלות שעניינן שטח הגג והמרפסות היו חלק מהמחלוקת בבית המשפט לענייני משפחה, מאחר שהן נוגעות לדירה נשוא הסכסוך, וכן שמדובר בפלוגתא אשר היה ניתן להכריע בה במסגרת ההליך שהתקיים.

10.

כמו כן, סבורות המשיבות כי התוצאה המעשית של הפניית הדיון במרפסות לבירור במסגרת תביעה חדשה היא קשה מאוד, לנוכח התמשכות ההליכים. בהקשר זה מציינות המשיבות כי התיק דנן מתנהל זה קרוב ל-20 שנה וכי הפנייתן להליך חדש תאריך את ההתדיינות בעוד מספר שנים לא מועט.

11.

לאחר העיון בבקשה ובחומר המצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה )).

12.

כפי שכבר צוין, במסגרת בקשה זו המבקשות כלל לא טענו לכך שהתקיימו המבחנים להענקתה של רשות ערעור. בנסיבות רגילות, די היה בכך בלבד כדי לדחות את הבקשה. על כך יש להוסיף, כי גם לאחר שבחנתי – לפנים משורת הדין – את אמות המידה המצדיקות היענות לבקשה הגעתי למסקנה כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. בענייננו, המחלוקות שביסוד הבקשה נטועות כולן בנסיבותיו הפרטניות של המקרה – הן שאלת קיומו של השתק פלוגתא בהתדיינות ספציפית והן ההכרעה באשר לדרך הדיונית המיטבית לבירור הפלוגתאות שבמחלוקת בין הצדדים. מובן כי שאלות אלו הן בעלות חשיבות עבור הצדדים עצמם, אך כאמור אין הן חורגות מדל"ת אמותיהם של הצדדים או של הסכסוך הפרטני. בנוסף, יש לזכור כי כאשר בקשת רשות הערעור שעניינה "גלגול שלישי" נסבה על החלטה דיונית, אזי אמות המידה לקבלתה מיושמות באופן מחמיר במיוחד (ראו למשל: בע"מ 8339/06 פלוני נגד פלונית (4.1.2007); בע"מ 9101/12 פלוני נ' פלונית

(11.3.2013). ראו גם: חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (מהדורה שלישית, 2012)).

13.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.