פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ 9101/12
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלונית
3. פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 14.10.2012 בתיק רמ"ש 48564-11-11 שניתן על ידי
כבוד השופט ש' שוחט
בשם המבקש:
עו"ד משה זינגל
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברמ"ש 48564-11-11 מיום 14.10.2012 (השופט ש' שוחט ). פסק הדין ניתן בערעור
על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בכל הנוגע להעדתו של עד בתמ"ש 42574/96, מיום 1.11.2011 (השופטת ש' גליק ), לאחר שבקשת רשות לערער עליה התקבלה בהסכמת הצדדים.
2.
המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הינם בני זוג לשעבר, אשר התגרשו לפני כעשרים שנה. הסכם הגירושין של בני הזוג (להלן: ההסכם ) אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 28.4.1992. באופן פורמאלי, המשיבה יוצגה בהליכי הגירושין על ידי עורך-דין סמוכה ואילו המבקש יוצג על ידי עורך-דין בר-שלטון. שנים לאחר מכן, הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול חלקי של ההסכם. לקראת ישיבת ההוכחות, המשיבים פנו לעורך-דין סמוכה על מנת שישיב בתצהיר למספר שאלות הנוגעות להסכם הגירושין. עורך-דין סמוכה, מצידו, התנה את המענה בהסכמת המבקש, בטענה שבמהלך הליכי הגירושין הוא הביא את המבקש והמשיבה להסכמות, ובכך הפך למעשה גם לבא-כוחו של המבקש, ומכל מקום, לכל הפחות, קמה לו חובה לשמור על סודיות כלפי המבקש.
3.
נוכח תשובתו זו של עורך-דין סמוכה הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לזמנו לעדות, בהסבירם כי נמצא ברשותו מידע עובדתי שהוא חיוני להכרעה בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה בהליך. כן טענו המשיבים כי מאחר שעורך-דין סמוכה ייצג את המשיבה, הרי שלמעשה אין הוא חייב בכל חובת סודיות כלפי המבקש, ואילו המשיבה עצמה נכונה לוותר על זכותה לחיסיון עורך-דין-לקוח בהקשר זה. המשיבים הוסיפו וטענו כי אף אם תתקבל טענתו של עורך-דין סמוכה כי הוא ייצג גם את המבקש, הרי שמדובר בייצוג של מספר לקוחות במשותף, אשר איננו מקים חיסיון בינם לבין עצמם. בתגובה לכך טען המבקש כי עורך-דין סמוכה אכן ייצג גם אותו בהליכי הגירושין ומכאן שאף הוא זכאי לחיסיון עורך-דין-לקוח, ולמצער הוא זכאי לכך, בשים לב לכך שלמעשה עורך-דין סמוכה שימש כמגשר בין הצדדים.
4.
בית המשפט לענייני משפחה נעתר למשיבים ונתן צו לזימונו של עורך-דין סמוכה לדיון ההוכחות בפניו. לצורך כך, קבע בהחלטתו כי עורך-דין סמוכה לא ייצג את המבקש – לבדו או במשותף עם המשיבה; וכי הוא אף לא שימש כמגשר ביניהם, ולכן אין כל מניעה משפטית להעידו במשפט. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
5.
ביום 14.10.2012 דן בית המשפט המחוזי בערעור, לאחר שקיבל את הסכמת הצדדים לדון בבקשה לגופה, לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט החליט לדחות את הערעור על ההחלטה, תוך הסתייגות מחלק מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אפשר ועורך-דין סמוכה ייצג את המבקש ואת המשיבה במשותף, אולם אין בכך בדי לשנות את התוצאה המשפטית, כיוון שגם במקרה של ייצוג במשותף (המותר על פי כלל 14(ד) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986) אין תחולה לחיסיון בין הלקוחות המשותפים לבין עצמם.
6.
בבקשה טוען המבקש כי הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי שגו במסקנותיהם. לטענת המבקש, נוכח המחלוקת בין הצדדים באשר למעמדו של עורך-דין סמוכה היה על בית המשפט לענייני משפחה להפנות את העניין להכרעתה של וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין או לחילופין לקיים דיון מעמיק בסוגיה, ולאפשר הגשת תצהירים מפורטים. כן טוען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה קבע קביעות עובדתיות שגויות באשר לתפקיד שמילא בפועל עורך-דין סמוכה במערכת היחסים שהייתה לו עם המבקש והמשיבה. המבקש מוסיף וטוען כי משקבע בית המשפט המחוזי שהייתה קיימת "עמימות" בכל הנוגע לתפקידו של עורך-דין סמוכה, היה עליו להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שזה ידון בעמימות הנטענת. עוד טוען המבקש כי די בכך שבית המשפט המחוזי קבע כי עורך-דין סמוכה ייצג את הצדדים במשותף כדי לבסס את טענת החיסיון שלה המבקש טען מלכתחילה.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. כידוע, במקרים שבהם אין מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
8.
בענייננו, המבקש כלל לא טען לכך שהתקיימו המבחנים להענקת רשות ערעור נוספת, אלא ניסח את בקשתו כמכוונת ל"ערעור נוסף" על החלטות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. למעשה, די היה בכך כדי לדחות את בקשתו.
9.
דומה שלא בכדי לא כללה הבקשה התייחסות לטעמים שיש בהם כדי להצדיק הענקתה של רשות ערעור. טענותיו של המבקש הן נקודתיות ונטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ומבחינה זו אינן עונות לאף אחד מהקריטריונים לקבלת רשות ערעור שאוזכרו לעיל. כן יצוין כי הבקשה דנן נסובה סביב החלטת ביניים דיונית של בית המשפט לענייני משפחה, וככלל לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המתייחסת להחלטות שכאלה (ראו: בע"מ 8339/06 פלוני נגד פלונית (4.1.2007), בפסקה ה(1)).
10.
למעלה מן הצורך, אציין כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המבקש מעלה טענות למכביר המתייחסות לקביעות עובדתיות שקבעו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, אף שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה, ולא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 356/12 מיסטר מאני ישראל נ' עידה , פסקה 8 (11.3.2012)). לגופו של עניין, קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לאי-התחולה של חסיון עורך דין-לקוח בין לקוחות משותפים של עורך הדין באותו עניין, הייתה בדין (ראו: ע"א 442/81 גרומט נ' סרוסי , פ"ד לו (4) 214, 221 (1982); רע"א 5042/10 בבין
נ' חמלניצקי (11.10.2010); גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 423 (2001)).
11.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט באדר תשע"ג (11.3.2013).
ש ו פ ט ת