בע"מ 8270-22 בע"מ 8270-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים צ' ויצמן, ג' שני ו-צ' גרדשטיין פפקין) בעמ"ש 11285-01-22 מיום 31.10.2022, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת א' גולן-תבורי) בתמ"ש 12052-01-17, תמ"ש 9573-06-16 ותמ"ש 9233-11-17 מיום 15.11.2021.

2.על-פי העובדות שנקבעו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ענייננו בסכסוך בין אחים אודות נחלה (להלן: הנחלה) שהעבירו הוריהם לאחד האחים ולרעייתו, הם המשיבים, עוד בשנת 1987; ההורים הלכו לעולמם, ובין חלק מהאחים ניטשו סכסוכים על גורלה של הנחלה. בתמצית, יצוין כי בפסק דינו, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בשלוש תביעות שהתנהלו בין הצדדים: נדחתה תביעת המבקשת ושלוש מאחיותיה נגד המשיבים לזכויות בנחלה, ונקבע כי הוריהם המנוחים של המשיב 1 ושאר האחיות מכרו את הנחלה למשיבים בחוזה תקף שלא נפל פגם בכריתתו, ואף אם ההעברה הייתה בגדר מתנה, לא קמה עילה לפי דיני המתנה לבטל את הסכם המתנה; נדחתה באופן חלקי תביעת המבקשים בעילה של מטרד, למעט התביעה לחייב את המשיבים שלא לנתק את אספקת המים ושירותי הביוב ממקום מגורי המבקשים בנחלה; והתקבלה תביעת המשיבים לסילוק יד של המבקשים מהנחלה ותשלום דמי שימוש ראויים. על פסק דין זה ערערו המבקשים ואחות נוספת לפני בית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בתמצית, נקבע כי בין אם נראה בהסכם בין ההורים למשיבים כהסכם מתנה ובין אם הסכם מכר, למשיבים זכויות בנחלה מכוח ההסכם ואין כל עילה לביטול ההסכם, מכוח דיני החוזים, דיני המתנה או דיני הירושה. כך, גם יש לדחות את הערעור שעניינו סילוק היד, שכן המבקשים שהו בנחלה כברי רשות ומשעה שעמדו המשיבים על פינויים – הסתיימה הרשות. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי אין מניעה לפסוק סעד כספי עד למועד הפינוי בפועל שעניינו דמי שימוש ראויים במקרה דנן. עוד נקבע כי הטענות בנוגע לתביעת המטרדים הן עובדתיות ובית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן, בה חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי.

4.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

5.עיון בבקשה מעלה כי, חרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". נציין כי עניינה של הבקשה בקביעות עובדתיות מובהקות של הערכאה הדיונית, שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, ובצדק נמנע בית המשפט המחוזי מלהתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)).

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.