בע"מ 8285/08 גדעון הירשהורן נ. אלון יפה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) אשר קיבל את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש אך דחה את ערעורו על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב (כב' השופטת ו' פלאוט).

1.

המחלוקת בין הצדדים הינה בעניין צוואה שהותירה אחריה חמותו של המשיב 4 וסבתם של המשיבים 1-3 (להלן: המנוחה ) בה הורישה את כל רכושה בחלקים שווים למשיבים 1-3 (להלן:

הצוואה המאוחרת ). לאחר פטירתה של המנוחה עתר המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לקיום צוואה הדדית מוקדמת יותר שנערכה על-ידי המנוחה ובעלה השני, אביו של המבקש, אשר נפטר לפניה. בצוואה ההדדית נקבע כי לאחר מות שני בני הזוג ירש המבקש חצי מהרכוש בעוד המשיבים 1-3 יתחלקו בחצי הנותר. המשיבים 1-3 התנגדו לקיום הצוואה ההדדית בטענה כי זו בוטלה על-ידי הצוואה המאוחרת וביקשו לקיים את הצוואה המאוחרת.

2.

התקיים דיון במעמד הצדדים בו נידון הצורך בהבאת ראיות וסדר הבאתן. בית המשפט לענייני משפחה קבע בסוף הדיון כי לא שוכנע שנפל פגם מהותי או פורמאלי בצוואה המאוחרת ונראה כי היא ערוכה לכאורה כנדרש. לפיכך הסוגיה הראשונה שתידון הינה סוגיית תוקף הצוואה האחרונה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המתנגד לקיומה של הצוואה, כלומר על המבקש, ולכן עליו לפתוח בהבאת ראיות. בעקבות כך נקבעה ישיבת הוכחות. לאחר מכן העלה המבקש טענה נוספת בעניין מצבה הנפשי של המנוחה והשפעתו על כשרותה לצוות. לפיכך בוטלה ישיבת ההוכחות ונקבעה ישיבת קדם משפט נוספת לבחינת הטענה.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הבקשה אך דחה את הערעור. בית המשפט ציין כי המתנגד לקיום צוואה אשר על פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות עליו נטל ההוכחה להוכיח טענותיו. רק אם נפל בצוואה פגם יוטלו נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות על המבקש לקיימה. במקרה זה בחן בית המשפט את הצוואה המאוחרת וקבע כי לא נפל בה לכאורה פגם צורני ולפיכך נטל ההוכחה בשלב זה מוטל על המבקש. עם זאת ציין בית המשפט כי במהלך שמיעת ההוכחות בתיק רשאי יהיה המבקש לעתור לבית המשפט בעניין נטלי ההוכחה והשכנוע אם יתברר כי אכן לא ידעה המנוחה קרוא וכתוב, וכי הצוואה לא הוסברה והוקראה לה כנדרש על-פי מבחני הפסיקה.

4.

מכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי הבקשה מעלה מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, ובהן: משמעותו של סעיף 42(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 על נטל השכנוע במשפט; האם יכול מצווה בצוואה הדדית לערוך צוואה חדשה מאוחרת המשנה מהותית את וכן הצוואה ההדדית; האם חתימת עדי הקיום של צוואה בפני עדים יכול ותהא על דף נפרד לחלוטין; האם נוסח אימות הצוואה שנערך במקרה דנן הינו תקף; ומהם התנאים המצדיקים העברת נטל הראיה במקרה של השפעה בלתי הוגנת הברורה מאליה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. אכן נראה כי הסכסוך בין הצדדים מעורר מספר שאלות משפטיות שיש להידרש אליהן. עם זאת, בשלב זה, בו ניתנה החלטת ביניים מקדמית בלבד בנושא נטל הבאת הראיות, לא מצאתי כי יש מקום ליתן למבקש רשות ערעור (ראו רע"א 3624/02 גלס נ' בסרבי (לא פורסמה, 10.6.02)). הערכאות דלמטה אך יישמו בעניין זה את ההלכות הקיימות, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)). השגותיו וטענותיו של המבקש, ובכללן יכולת הסטייה מצוואה הדדית לאחר מות אחד המצווים, ויישומן של הוראות ההסדר של "יורש אחר יורש" במקרה הנידון, יוכלו להידון במסגרת ההליך העיקרי בתיק שהדיון בו נמצא אך בראשיתו. באשר לטענותיו של המבקש הנוגעות לקביעות הערכאות דלמטה באשר להעדר פגמים צורניים בצוואה המאוחרת ובאשר להשפעה בלתי הוגנת במקרה זה, הרי שלא מצאתי כי סוגיות אלו חורגות מעניינם של הצדדים לבקשה ולפיכך אינן מצדיקות דיון בה בגלגול שלישי.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.