בע"מ 8451/08 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורי משפחה (כב' השופטים ע' חבש, מ' דרורי ור' שטרנברג-אליעז), אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת נ' מימון).

2.

המבקש והמשיב הם אחים אשר ניהלו פעילות עסקית משותפת בתחום הבנייה. בין הצדדים התגלעו מחלוקות הנוגעות בעיקר לפרויקטים באשדוד ובפסגת זאב שבירושלים ועניינן, מבלי להיכנס לעובי הקורה, מתרכז בשאלה האם הצדדים היו שותפים בשני הפרויקטים. ביוני 2004 הגיש המשיב תביעה נגד המבקש (תמ"ש 3880/05) בה עתר לחייב את המבקש ל"פירוק שיתוף + כספי", ובמרץ 2005 הגיש המבקש נגד המשיב תובענה לעריכת חשבונות ולפירוק שותפות (תמ"ש 3881/05). בהסכמת הצדדים, נתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת נ' מימון) פסק דין בדרך של פשרה ללא נימוקים, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). בית המשפט קיבל את תביעתו של המשיב ודחה את תביעתו של המבקש, וקבע כי לא התקיימה שותפות בפרויקט בפסגת זאב ולפיכך על המבקש לשלם למשיב סכום של 670,000 ₪ (להלן: פסק הדין הראשון ). המבקש ערער על פסק דין זה, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטים ע' חבש, י' צור ומ' דרורי) פסק, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הנמקת פסק הדין הראשון. בהתאם להוראה זו, נתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק דין מנומק, שתוצאתו זהה לזו שבפסק הדין הראשון (להלן: פסק הדין המנומק ).

בתקופה שבין מתן פסק הדין הראשון לבין מתן פסק הדין המנומק, הגיש המבקש כתב תביעה נוסף לבית המשפט לענייני משפחה שבו עתר לחייב את המשיב בסכום מסוים (להלן: התביעה הנוספת ). בית המשפט (כב' השופטת נ' מימון) נעתר לבקשת המשיב והורה על מחיקת התובענה על הסף, בנימוק שאין בה אלא חזרה על טענות אשר הוכרעו בפסק הדין הראשון. המבקש ערער על החלטה זו, ובנוסף ערער על פסק הדין המנומק. הדיון בשני הערעורים אוחד על ידי בית המשפט המחוזי, לבקשת הצדדים.

3.

ערעוריו של המבקש נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את קיומן של עילות התערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.2008), ומצא כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק את התערבותו כערכאת ערעור. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא על מחיקת התובענה על הסף לאור העקרונות שנקבעו ברע"א 682/07 לבייב נ' גילר (לא פורסם, 20.6.2007) ונוכח מהות הטענות שהעלה המבקש בתביעתו הנוספת. בית המשפט המחוזי אף ציין שהתנהלותו של המבקש נגועה בחוסר תום לב,

והטיל עליו הוצאות בהתאם.

על פסק דין זה נסבה הבקשה שבפניי.

4.

לטענת המבקש, הערכאות דלמטה לא הבחינו בכשלים שבגרסתו של המשיב.

בעיקר טוען הוא כי המשיב העלים את קיומם של שני הסכמים (הסכמי 96) דבר אשר הוביל לשגיאות בקביעת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. המבקש מצביע על מסמכים נוספים, שלטענתו נעלמו משיקולי ההכרעה של הערכאות דלמטה, וכן טוען לקיומן של טעויות מתמטיות שנפלו בחישוב של בית המשפט קמא. המבקש גורס כי אין הצדקה לדחיית תביעתו הנוספת על הסף מכיוון שהיא כוללת טענת קיזוז המתייחסת לסכום אשר נפסק לחובתו בהליכים הקודמים. לשיטת המבקש, העובדה שבית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט לענייני משפחה לנמק את פסק דינו, מחייבת את בית המשפט המחוזי להתערב ולבדוק את הניתוח המשפטי שבפסק הדין המנומק, וכן טוען הוא כי מסקנות בית המשפט קמא היו בלתי סבירות לחלוטין, באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה. המבקש גורס כי הצדדים לא התכוונו כי תוצאות פסק הדין שניתן לפי סעיף 79א יחולו על כל ההתדיינויות העתידיות ביניהם.

לדברי המבקש, ברשותו הוכחות חדשות לקיום שותפות בין הצדדים בפרויקט פסגת זאב, ועל רקע זאת צורפה לבקשת רשות הערעור בקשה לצירופם של שני תצהירים חדשים ובקשה לזימון המצהירים לחקירה על תצהיריהם בפני בית משפט זה.

5.

דין הבקשה להידחות. ההלכה המנחה לעניין קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), ועל פיה תיענה בקשת רשות ערעור בחיוב רק אם תעלה שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית, החורגות מעניינם הצר של הצדדים למחלוקת. בבקשה, הנפרשת על פני 39 עמודים, שב המבקש וחוזר על מגוון הטענות העובדתיות שהעלה בפני שתי הערכאות דלמטה, אשר אין בהן כדי להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית. יוער כי טענותיו הגורפות של המבקש לפיהן התעלמו הערכאות דלמטה ממסמכים התומכים לכאורה בגרסתו, כדוגמת "הסכמי 96", התגלתה מעיון בפסקי הדין כבלתי מדויקת בלשון המעטה (ראו, למשל, פיסקה 89 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). בנוסף, נקבע כי שאלת יישומה של ההלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לקיומו של דיון בערכאה שלישית (ראו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.2006)). על כן, לא קמה במקרה דנן הצדקה למתן רשות ערעור על קביעותיו של בית המשפט המחוזי שהתבססו, באופן מנומק כדבעי, על ההלכות הנוהגות.

הבקשה אפוא נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. מן הטעמים שפורטו לעיל ונוכח מסקנתי לא מצאתי לנכון להידרש לבקשה לצירוף תצהירים.