בע"מ 8511-23 בע"מ 8511-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט והשופטים צ' ויצמן וי' מושקוביץ) בעמ"ש 60659-06-22 מיום 23.7.2023, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס) בתמ"ש 56898-11-18 ובתמ"ש 5871-04-21 מיום 9.5.2022, שבמסגרתו נדחתה תביעת המבקשים לאישור הסכם מתנה; התקבלה תביעת המשיב 1 למתן צו מניעה כנגד המבקש; ומונו למבקשת אפוטרופוסים קבועים לגוף ולרכוש.

2.בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה לאישורו של הסכם מתנה, שבמסגרתו העבירה המבקשת לבנה, המבקש, את זכויותיה במשק, ואת כלל הנכסים שבבעלותה או שיהיו בבעלותה בעתיד (אפ' 55171-07-15; להלן: פסק הדין הראשון). לאחר שהפך פסק הדין הראשון לחלוט, הוגש לאישורו של בית המשפט הסכם מתנה נוסף, שבהתאם אליו זכויותיה של המבקשת במשק האמור הועברו למבקש, אך היא רשאית להמשיך להתגורר בו למותר ימיה (להלן: הסכם המתנה). ביני וביני, אושר הסכם מכר שבמסגרתו נמכרו הזכויות הנ"ל לבן אחר של המבקשת, המשיב 1 (תמ"ש 23738-09-14). בהמשך לכך, הגיש המשיב 1 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו מניעה כנגד המבקש, האוסר עליו להיכנס למשק, וכן מורה לו להסיר מצלמות שהתקין במשק.

3.בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לאשר את הסכם המתנה, וקבע כי ההסכם נחתם תוך הפעלת לחץ על המבקשת, העולה כדי עושק, וכי הוא נוגד את טובתה. עוד נקבע, כי יש להיעתר לתביעה למתן צו מניעה כאמור. כמו כן, הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוסים קבועים למבקשת, לגוף ולרכוש, זאת, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, וכן על תסקירים שהוגשו בעניינה. על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה, תוך שנקבע, בין היתר, כי אין מקום להתערב בקביעותיה של הערכאה הדיונית, שלפיהן חתימת המבקשת על הסכם המתנה נבעה מהלחץ שהפעיל המבקש עליה; וכי המבקש לא הוכיח כי הסכם המתנה משרת את טובתה של המבקשת. בעניין מינוי האפוטרופוסים לגופה ולרכושה של המבקשת, נקבע כי הצורך במינויָם עולה מנסיבות העניין, ומעמדות הגורמים המקצועיים. עוד צוין בהקשר זה, כי מלכתחילה היה זה המבקש שעתר למינויָם של האפוטרופוסים למבקשת.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען, בעיקרו של דבר, כי קביעת בית המשפט בעניין הסכם המתנה פוגעת בחופש הקניין של המבקשת; וכי לא היה מקום למנות למבקשת אפוטרופוסים, שכן על-פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, היא נמצאה כשירה לקבל החלטות בענייני רכושה וגופה. עוד נטען כי צו המניעה אינו מבוסס על תשתית עובדתית מספקת, וכי נפלו פגמים שונים במינוי ובהתנהלות האפוטרופוסים שמונו.

5.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אך במקרים חריגים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי נטועה כל-כולה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

זאת ועוד: מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה, שאותן אימץ בית המשפט המחוזי, התבססו, בעיקרו של דבר, על עמדותיהם של הגורמים המקצועיים, וכידוע, אין זו מדרכה של ערכאות הערעור להתערב בקביעות מסוג זה, לא כל שכן במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו, מני רבים: בע"מ 1591/15 פלוני נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פס' ח' (14.5.2015); רע"א 6876/22 סאלח נ' שקור, פס' 4 (2.11.2022)). כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש בכדי למנוע עיוות דין.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

אציין כי נוכח התוצאה האמורה, לא ראיתי לטעת מסמרות בסוגיית תוקפו של ייפוי הכוח שצורף לבקשה מטעם המבקשת.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.