בע"מ 8528/14 פלוני נ. פלוני

בית משפט לענייני משפחה הורה על פירוק השיתוף בנכס בין המבקש לבין משיבה 2. משיב 1 מונה לכונס נכסים. לאחר שהוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ולבית משפט זה, הוחלט על ידי כי בית המשפט המחוזי – בשבתו כערכאת ערעור – ידון בדרישת המבקש לקבלת זכות קדימה בנכס (בע"מ 2460/13). בהמשך לכך הגיעו הצדדים להסכמה בקשר להמשך הליכי הכינוס, וזו קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי (להלן: פסק הדין המוסכם ). כעבור זמן פנה המבקש לבית המשפט המחוזי, וביקש לעצור את הכינוס משום שהכונס פועל בניגוד לפסק הדין המוסכם. הבקשה נדחתה, תוך שהוסבר כי הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה נטען כי בית המשפט המחוזי מוסמך וצריך היה להכריע בבקשה לעצירת הליכי הכינוס.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. עולה מהחומר כי הבקשה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הינה, על פי מהותה, בקשה לאכיפת פסק הדין המוסכם שניתן בשעתו בבית המשפט המחוזי. הכלל הוא שבקשה מעין זו תידון בפני בית המשפט שהוא בעל הסמכות לדון בעניין, כלומר: לא בהכרח בבית המשפט שנתן את פסק הדין (השוו: ע"א 6636/01 ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן (9.4.2003)). כפי שהודגש בהחלטתי (בגלגולו הקודם של התיק) - בית המשפט המחוזי התבקש לדון כערכאת ערעור בסוגית זכות הקדימה, ובה בלבד. משעה שהכריע בית המשפט המחוזי בסוגיה זו – ממשיכים הליכי הכינוס להתנהל בפני בית המשפט לענייני משפחה. ממילא, זהו בית המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בשאלות המתעוררות עתה לעניין אופן ניהול הליכי הכינוס.

לנוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. טענות הצדדים לגופו של עניין שמורות להם. באשר לבקשה לעיכוב ביצוע, בנסיבות העניין סבורני כי הדרך הנכונה היא להורות לכונס הנכסים להימנע – במשך 15 יום מיום מתן החלטתי זו – מביצוע התמחרות ומחתימת הסכם מכר עם צדדי ג' בקשר לנכס. אין בכך כדי למנוע מהמבקש להגיש בקשה למתן סעד זמני בפני בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי להביע עמדה באשר לתוכנה של בקשה זו אם וכאשר תוגש.