בע"מ 2460/13 פלוני נ. פלוני

1.

בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק שיתוף בדירה שבבעלות המבקש והמשיבה - היא דודתו. נקבע כי יש להורות על מכירת הדירה למרבה במחיר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. בהמשך, דחה בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (כב' השופט א' שני ) בתמ"ש 23425-04-10 בקשה שהגיש המבקש להכיר בו כדייר מוגן בנכס וכן להצהיר כי הוא בעל זכות קדימה או זכות סירוב ראשונה לרכישת הנכס. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט ) בתיק רמ"ש 34359-01-13. מכאן בקשת המבקש להרשות לו לערער אשר מופנית רק כנגד החלק בהחלטה אשר דחה את הבקשה להצהיר על זכות קדימה או זכות סירוב ראשונה שעומדת למבקש לרכישת הנכס.

2.

תחילה הגישה המשיבה תביעה לפירוק שיתוף בנכס נגד אם המבקש (היא אחותה של המשיבה). המבקש, המתגורר בנכס מזה כ-14 שנים, צורף בהוראת בית המשפט כנתבע לאחר שאמו טענה שהעבירה אליו את מלוא זכויותיה בנכס. האם נמחקה מכתב התביעה והתובענה התנהלה כנגד המבקש. בית המשפט לענייני משפחה ציין בהחלטתו, שסווגה כ"פסק דין" (מפי כב' השופט א' שני ), כי אינו רואה "כל עילת הגנה הקיימת כנגד התובענה וגם [ כנגד מתן ] צו לפירוק השיתוף בבית נשוא התובענה על דרך מכירתו למרבה במחיר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ וחלוקת תמורתו על פי הבעלות היחסית בבית בניכוי הוצ' המכירה בין הצדדים כפי חלקיהם היחסיים בבעלות". ניתנה הוראה על מינוי כונס נכסים אך נקבע כי המינוי ייכנס לתוקף בתוך תקופה של כשלושה חודשים. זאת, על מנת לאפשר לצדדים למצות משא ומתן ביניהם או למכור את הנכס בעצמם. על הכרעה זו לא הוגש כל הליך ערעורי.

כשבעה חודשים לאחר מכן הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכיר בו כדייר מוגן בנכס בהתאם לסעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר וכן להצהיר כי הוא בעל זכות קדימה או זכות סירוב ראשונה לרכישת הדירה במסגרת פירוק השיתוף. הבקשה נדחתה תוך שנקבע כי הטענה בדבר דיירות מוגנת מקומה להיטען בהזדמנות הראשונה – כלומר, בכתב ההגנה. באשר לבקשה להצהיר על המבקש כבעל זכות קדימה בנכס ציין בית המשפט לענייני משפחה כי "אין אני רואה במפורט ע"י הנתבע [ המבקש ] טעם וסיבה מוצדקים בגינם יועדף דווקא הנתבע [ המבקש ] ע"פ התובעת [ המשיבה ] לעניין רכישת הנכס במחיר אותו יציע המציע הזר הטוב ביותר". על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שעיין בבקשה ובנימוקיה החליט לדחות אותה וציין, כדברי בית המשפט קמא, כי הטענה להכיר במבקש כדייר מוגן הייתה צריכה לעלות בכתב ההגנה של המבקש.

3.

טענתו המרכזית של המבקש בבקשה הנידונה היא כי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שדנו בבקשתו התעלמו מהבקשה או שדחו אותה מבלי לנמק את ההחלטה.

המשיבה מצידה טוענת כי אין מקום לדון בגלגול שלישי בטענות המבקש. עוד טוענת המשיבה כי אף שבקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, למעשה מערער המבקש על פסק דין חלוט שנתן קודם לכן בית המשפט לענייני משפחה בעניין פירוק השיתוף.

4.

יש והסוגיה מושא הבקשה למתן רשות הערעור קובעת את גורלה. המבקש אינו מסתייג בבקשה זו מצו הפירוק. עיניו נשואות לשלב הבא והוא זכות קדימה או זכות סירוב ראשונה. זוהי סוגיה נפרדת. ביחס אליה בית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לעניין ואף בית משפט לענייני משפחה דחה את העניין בהנמקה תמציתית. בנסיבות אלו ונוכח חשיבות העניין למבקש, בהצטבר לטיב ההנמקה, דעתי היא כי יש מקום לקבל את הבקשה באופן שהעניין יזכה לדיון נוסף וזאת בלי להביע כל עמדה לגופו של עניין. אמנם נכון הוא כי בגלגולים הקודמים דגש המחלוקת הושם על עצם מתן צו הפירוק, ברם לנוכח סלע המחלוקת כפי שמתברר כעת מוטב שהעניין יוכרע מחדש. גישה זו מקבלת חיזוק לנוכח הכתוב בהכרעתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה בו צוינה האפשרות לדיון בשאלת זכות קדימה לרכישת הנכס בנבדל מעתירת המשיבה לפירוק השיתוף (ראו עמ' 7).

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, בנספחים ובאסמכתאות אליהם הפנו הצדדים, הגעתי איפוא למסקנה כי יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כערעור על פי הרשות שניתנה, לקבל את הערעור באופן שהעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על מנת לדון בטענת המבקש בדבר זכות קדימה או זכות סירוב ראשונה. הצדדים יהיו רשאים לטעון בכתב או בעל פה בעניין על פי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. לנוכח ההכרעה אליה הגעתי על נימוקיה כל צד יישא בהוצאותיו. הליכי המכירה יעוכבו עד להכרעת בית המשפט המחוזי.