בע"מ 853/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' ש' שילה) אשר חייב את המבקש לשלם למשיבה 1 מזונות זמניים בסכום שקבע ולהמשיך ולפרוע את תשלומי ההלוואה במשכנתא הרובצים על בית המגורים, לפי קביעתו, על יסוד הסכמת הצדדים.

1.

המבקש והמשיבה 1 נשואים משנת 1998 ולהם שני ילדים תאומים ילידי שנת 2000. הצדדים הביעו עמדתם כי ברצונם להתגרש ומשכך הוגשה על-ידי המשיבים תביעת מזונות נגד המבקש. במסגרת בקשה זו, הוגשה גם בקשה למזונות זמניים.

ביום 28.9.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס) בבקשה למזונות זמניים שהגישו המשיבים. במסגרת ההחלטה נקבע כי היות שהמשיבה 1 מעוניינת בגירושין; שהיא עובדת 4-3 שעות מדי יום; שנראה, לכאורה, שהיא אינה ממצה את הפוטנציאל הטמון בה; ולאור העובדה שהמשיבה 1 תגבה את קצבת הנכות של המשיבה 3 בסך 2100 ₪,

אין מקום לפסוק עבורה מזונות זמניים. עוד נקבע כי אין מקום לחייב את המבקש בתשלום עבור המשכנתא הרובצת על הבית בו מתגוררים המשיבים, הרשום על שניהם, לאור הגשתה של תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. מאידך גיסא נקבע, בין היתר, כי המבקש ישלם מזונות זמניים בסך של 1,800 ₪ עבור כל אחד מילדיו (המשיבים 3-2) החל מיום 1.9.08, וכי הוא ישא ב-75% מהוצאות החזקת הבית.

2.

המשיבים הגישו בקשת רשות הערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 18.12.08 הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט להסכמה ולפיה-

"הצדדים יאשרו את הסכמתם דלעיל (...) וישאירו לבימ"ש זה סמכות לפי סעיף 79א בחוק בתי המשפט, אם וכמה לקבוע בדבר מזונות האישה לתקופות הביניים, לאחר שביהמ"ש ישמע את טענות הצדדים."

בחלוף שבוע ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי ברמ"ש 4281-11-08, שבה נקבע כי-

"על יסוד הסכמת הצדדים בישיבת יום 18.12.08 אני מחייב את המשיב (המבקש כאן-ע.א) לשלם למבקשת 1 (המשיבה 1 כאן-ע.א) מזונות זמניים בסכום של 1,800 ₪ לחודש החל מיום 1.1.09 וכן להמשיך ולפרוע את תשלומי ההלוואה במשכנתא הרובצים על בית המגורים. החלטה זו ניתנה במסגרת הבקשה לרשות לערער על פסיקת המזונות הזמניים ולאור ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בישיבת יום 18.12.08".

על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

במסגרת בקשתו טוען המבקש, כי הסכמתו ליתן לבית משפט קמא את הסמכות לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), התייחסה אך ורק לנושא מזונות האישה ולא התייחסה לשאלת החיוב בתשלום המשכנתא אשר היה ברור שאינו עומד על הפרק. לדבריו, בהחליטו בשאלת המשכנתא בלא שניתנה כל החלטה המרחיבה את המסגרת הדיונית, ומכאן שבלא שנטענו טענות לגופו של עניין בנושא זה, חרג בית המשפט מן המסגרת הדיונית עליה הוסכם. עוד טוען המבקש כי חיובו בתשלום המשכנתא בסך 7000 ₪ בחודש, בניגוד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה, מטיל עליו נטל כלכלי כבד אשר לצד חיוביו האחרים, עולה בסכומו על משכורת הנטו החודשית שהוא מקבל, ויקשה עליו לעמוד אף בתשלום המזונות. בהקשר אחר טוען המבקש, כי שגה בית המשפט כשחייבו בתשלום מזונות זמניים למשיבה 1 לאור ההלכה לפיה רק במקרים נדירים תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעתו של בית המשפט שלדיון בפסיקת מזונות זמניים, וההלכה לפיה בדרך כלל לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין מזונות זמניים. את טענותיו חותם המבקש בטענה כי השאלות העולות בבקשתו נושאות חשיבות ציבורית ומשפטית מיוחדת המצדיקה מתן רשות ערעור.

4.

בתגובה לבקשה טוענים המשיבים כי בבקשתו התעלם המבקש מכמה עובדות מפתח הנוגעות לשאלת המשכנתא. כך, התעלם המבקש מן העובדה כי אף שביתם של הצדדים רשום על שניהם בחלקים שווים, חלק הארי של הכסף ממנו מומנה בניית הבית, מקורו במכירת בית מגורים שהיה בבעלות המשיבה 1 ואמה, ומן העובדה כי אחי המשיבה 1 נטל משכנתא על ביתו כדי לעזור לצדדים לסיים את בניית ביתם. עובדות אלו מציבות את החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא לחייב את המבקש בתשלום עבור המשכנתא מן הנימוק שהוגשה בקשה לפירוק שיתוף, החלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור של המשיבים לבית המשפט המחוזי, באור בלתי ראוי. בהקשר זה מוסיפים המשיבים כי לו נותרה החלטת בית המשפט לענייני משפחה על כנה, עלול היה להצטבר חוב משכנתא ניכר עד שהייתה מתבררת תביעת המבקש לפירוק שיתוף. עוד מציינים הם כי המבקש אינו ממלא אחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואינו משלם מזה חודשיים את תשלומי המשכנתא, ומכאן שבקשתו בפני בית משפט זה אינה מוגשת בניקיון כפיים. לדבריהם, משכורתה הנמוכה של המשיבה 1, שאינה נובעת מאי מיצוי כושר השתכרותה כי אם מחובתה להקדיש זמן למשיבים 3-2 הסובלים מליקויים שונים, אינה מאפשרת לה לשלם את המשכנתא בעצמה. לעומתה, השתכרותו החודשית של המבקש, רואה חשבון במקצועו, שלה מתווספים כספים שמקורם בקרנות השלמות, ניירות ערך וכספים שהוא מקבל מאחיו השוהה בארצות-הברית, אמורים לאפשר לו לעמוד בתשלומים שהושתו עליו ללא קושי. במסגרת זו מציינים המשיבים, כי במשך חודשים ארוכים בהם התנהל משא ומתן בין הצדדים בשאלות הקשורות בגירושיהם, היה זה המבקש אשר שילם את דמי המשכנתא.

לצד הדברים האלה טוענים המשיבים כי המסגרת הדיונית שהוענקה לבית המשפט המחוזי בהסכמת הצדדים לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט כללה גם את שאלת המשכנתא, שכן בקשת רשות הערעור שהגישו על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה כללה גם ובעיקר שאלה זו, ובשום שלב של הדיון הם לא חזרו בהם מטענותיהם בעניין. לבסוף גורסים המשיבים כי השאלה שמעלה המבקש בבקשתו אינה בעלת חשיבות כללית ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

5.

דין הבקשה להידחות. תשלום המשכנתא שהושת על המבקש נקבע במסגרת ההליכים שעניינם מתן מזונות זמניים למשיבים, והם עתידים להשתלם עד למתן החלטה בתביעה לפירוק השיתוף במקרקעין. מדובר איפוא בסעד זמני, שהלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות הנוגעות לו, קל וחומר כשמדובר בדיון המתקיים ב"גלגול שלישי" (רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.98 ). יתרה מכך, נראה כי השאלה שמעלה המבקש בבקשתו הוכרעה זה מכבר בפסיקתו של בית המשפט זה. בע"א 864/94 שוקר נ' שוקר (לא פורסם, 20.12.94) קבע בית המשפט מפורשות כי חיוב בן זוג בהמשך הנשיאה בתשלומים החודשיים המשתלמים כהחזר חוב המשכנתא הרובצת על דירתם של בני הזוג אינו עניין של מזונות. עם זאת, בע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזילאי (לא פורסם, 23.2.87) נקבע כי אף שתשלום המשכנתא נועד לקיים את חובתו של הבעל להבטיח מדור לאשתו, רשאי בית המשפט לכלול נתון זה בין חישוביו לצורך קביעת המזונות. נראה איפוא כי אין לפנינו שאלה חדשה המצדיקה מתן רשות ערעור נוספת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יוזכר בעניין זה כי אף לו שגה בית המשפט כשמצא לכלול בנסיבות המקרה את שאלת תשלום המשכנתא, דבר שאיני מוצאת להביע את עמדתי לגביו בטרם דיון לגופו בפני הערכאה הדיונית, אין הדבר מצדיק בפני עצמו מתן רשות ערעור, אם לא נגרם למבקש עיוות דין (רע"א 4356/06

נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.06)). בנסיבות המקרה דנן איני סבורה כי יש בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כדי לגרום למבקש עיוות דין, ומשכך אין מקום להיעתר לה.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דין בסך 3000 ₪ ובהוצאות משפט.