בע"מ 8579/05 פלוני נ. פלוני

1.הצדדים נשואים זה לזה החל משנת 1980. בשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים הגיש המשיב ביום 12.1.01 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בענייני רכוש. במהלך שנת 2001 פנו הצדדים לגישור. מטרת פנייתם שנויה במחלוקת בין הצדדים. לטענת המבקשת דובר בגישור לצרכי חלוקת רכוש, בעוד שהמשיב טען כי דובר בהליך שנועד להשגת שלום בית. משלא צלח הגישור חודש הדיון בתובענה. בתצהיר עדות ראשית שהגיש המשיב לבית המשפט התייחס המשיב להליך הגישור, והצהיר כי מטרתו היתה השגת שלום בית. בעקבות תצהיר זה ביקשה המבקשת למסור לבית המשפט לענייני משפחה פרטים ומסמכים הנוגעים להליך הגישור בין הצדדים. במהלך הדיון בבקשה נשאל המשיב על-ידי בא-כוח המבקשת אם הוא מוכן להסיר את הסודיות מהליך הגישור, והוא השיב כי אין לו מה להסתיר. עם זאת, לאחר שהתייעץ עם בא-כוחו חזר בו וסירב לחשוף את הליך הגישור.

2.בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המבקשת להסיר את החיסיון מהליך הגישור, וציין כי ניתן לבחון את השאלה האם היה שלום בית בין הצדדים על-פי התנהגות הצדדים באותה עת. המבקשת הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לדון בבקשה כבערעור ודחה את הערעור. בית המשפט המחוזי ציין את סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". באשר לטענת המבקשת כי על הליך הגישור לא חל חיסיון שכן לא נחתם הסכם גישור בין הצדדים, הביא בית המשפט את תקנה 3(ו) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 הקובעת כי על הצדדים לגישור יחול הסכם מצוי שנוסחו מובא בתוספת, זולת אם הסכימו ביניהם בכתב אחרת. סעיף 2 להסכם המצוי קובע את התחייבותם של בעלי הדין שלא להזמין את המגשר למסור עדות או להציג מסמכים בכל עניין שהועלה בהליך הגישור. משכך הגיע בית המשפט למסקנה כי על הליך הגישור בין הצדדים אכן חל חיסיון. בית המשפט המחוזי בחן האם ויתר המשיב על חיסיון זה, בין על-ידי הבאת פרטים על הליך הגישור בתצהירו, ובין על-ידי תשובתו בדיון שאין לו מה להסתיר. בית המשפט הגיע למסקנה כי בכך לא ויתר המשיב על חיסיון הליך הגישור בין הצדדים, והעיר כי מן הראוי שויתור על חיסיון כזה יהא מכוון ולא אקראי, וזאת על מנת לשמור על אמון הצדדים בהליך הגישור.

3.טענתה העיקרית של המבקשת בבקשת רשות ערעור זו היא כי גם אם באופן עקרוני ראוי שהליך הגישור יהיה סודי, יש לסייג סודיות זו כאשר מחליט אחד הצדדים לחשוף פרטים מההליך. כמו כן, לטענתה השאלה מה היתה מהות ההליך (ובמקרה זה האם עסק בשלום בית, גירושין או חלוקת רכוש) אינה מוגנת בחיסיון.

4.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). יתרה מכך אני סבורה כי צדקו הערכאות דלמטה בהחלטותיהן. בית המשפט המחוזי הביא ופירט את הוראות החוק המטילות חיסיון על הליך הגישור. כמו כן סבר כי המשיב לא ויתר על חיסיון זה. בקביעה זו אין מקום להתערב, וודאי שלא במסגרת ערעור בגלגול שלישי. באשר למהות ההליך, בנסיבות העניין אני סבורה כי אף שאלה זו מוגנת בחיסיון שניתן להליך הגישור כולו. מסקנה זו נובעת מתכלית החיסיון שהינה שמירה על הפתיחות בין הצדדים במהלך הגישור, ללא צורך לחשוש כי דברים שיאמרו במסגרת ההליך ישמשו לאחר מכן כנגד אומרם בהליך משפטי. כאשר מדובר בבני זוג המסוכסכים ביניהם עולה החשש כי אחד הצדדים או שניהם לא יאותו לדון באפשרות לשלום בית במסגרת הליך הגישור, אם יחששו כי העובדה שהסכימו לדון על שלום בית תיחשף מאוחר יותר בבית המשפט ותשמש כנגדם. חשש זה יש כמובן לעקר. הצדדים יכולים, כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, להוכיח בדרכים אחרות את מועד הקרע ביניהם, וזאת מבלי להזדקק לחשיפת הליך הגישור שנערך ביניהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.