בע"מ 8601/17 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 24.10.2017 (רמ"ש 46391-09-17, השופטת ר' גלפז מוקדי ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שנסבה על שלוש החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה – מימים 31.1.2017, 8.5.2017 ו-5.9.2017 (תמ"ש 54623-12-14, השופטת ו' ריקנטי-רוסהר ).

בד בבד עם בקשת רשות הערעור המבקשת הגישה בקשות שהוגדרו כבקשות "לעיכוב הליכים" הן לבית משפט זה והן לבית המשפט לענייני משפחה.

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה דנן בהליך של פירוק שיתוף בבית מגורים (להלן: הנכס ) שאותו ירשו המשיבים והמבקשת, שהם אחים, מאמם המנוחה. לצורך הדיון תובא השתלשלות ההליכים עד כה בתמצית בלבד, תוך התמקדות בהחלטות הרלוונטיות להליך דנן.

3.

בראשית ההליך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פירוק השיתוף ייעשה בדרך של התמחרות, וזו קיבלה תוקף של החלטה. בהתאם לכך, החלו כונסי הנכסים לפעול למכירת הנכס. בהמשך הגישה המבקשת בקשות לבית המשפט לענייני משפחה שבהן הודיעה על חזרתה מההסכמה לנוכח "שינוי נסיבות משמעותי ומהותי... הנוגע למצבה הבריאותי והכלכלי".

4.

ביום 31.1.2017 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אין בטענותיה של המבקשת כדי להצדיק שינוי של ההסכמה שהושגה בדבר פירוק השיתוף. בית המשפט לענייני משפחה אף ציין כי המשיבים טענו שבמקרה של מכירת הנכס צפויה המבקשת לקבל סכום שניתן להעריך כי לא יפחת מ-140,000 שקלים. כמו כן, הוא הפנה לטענת המשיבים לפיה בפועל הם אלה שנושאים בתשלומים עבור המבקשת לשכר דירה, כך שיש לה דיור חלופי.

5.

בהמשך לכך, ביום 8.5.2017 החליט בית המשפט לענייני משפחה כי אין מקום לקבל טענות נוספות של המבקשת בנוגע לאופן התנהלותו של הליך ההתמחרות במסגרת פירוק השיתוף ואף אין מקום לקבל את בקשתה להארכתה של תקופת ההתמחרות. בית המשפט לענייני משפחה דחה טענות עובדתיות שונות של המבקשת שלא גובו בתצהיר, והעיר כי היא פועלת להארכתו של ההליך המשפטי.

6.

במסגרת הליך ההתמחרות, הגיש המשיב 1 הצעה לרכישת הנכס, באופן שיבטיח כי המבקשת תקבל סכום של כ-140,000 שקל בתמורה לחלקה. ביום 5.9.2017 בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הצעתו של המשיב 1 היא ראויה והורה לכונס הנכסים להגיש הסכם מכר לאישורו. בית המשפט לענייני משפחה נתן את דעתו למצבה הרפואי וקשייה של המבקשת אך חזר וקבע כי אלו אינם מהווים טעם לביטול של פירוק השיתוף בנכס או לדחייתו.

7.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על שלוש ההחלטות האמורות, ובעיקרו של דבר חזרה על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט לענייני משפחה באשר לכך שיש לבטל את הליך פירוק השיתוף. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שחלף המועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות הראשונות של בית המשפט לענייני משפחה, וכן קבע כי החלטתו השלישית חזרה בעיקרו של דבר על קביעות שנכללו כבר בהחלטות הקודמות שבגינן לא ניתן עוד להגיש בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בית המשפט לענייני משפחה בחן את טענותיה של המבקשת בתשומת לב ותוך הפגנת רגישות למצבה הרפואי וכי לא נפל בהחלטתו פגם המצדיק התערבות במסקנתו המנומקת.

8.

להשלמת התמונה יצוין כי בהמשך הוגש הסכם המכר לאישורו של בית המשפט לענייני משפחה, וכי זה אישר אותו לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור דנן, בהחלטה שבה נדחתה גם הבקשה שהוגשה אליו בעניין "עיכוב הליכים".

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

9.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוענת המבקשת באופן כללי כי עניינה מעורר סוגיות עקרוניות המשליכות על זכות הקניין. בתוך כך, עותרת המבקשת לכך שיבוטלו הליכי המכירה של הנכס ותיערך שומה נוספת שלו. ברקע הדברים מדגישה המבקשת את מצבה הכלכלי והבריאותי הירוד, וטוענת שההחלטות בעניינה יובילו לכך שהיא תישאר חסרת דיור.

10.

ביום 21.11.2017 ניתנה החלטה על מתן צו ארעי לפיו הליכי פירוק השיתוף במסגרת ההליך יוקפאו עד למתן החלטה אחרת. בהמשך לכך, ביום 28.11.2017 הוריתי למשיבים להגיש כתב תשובה לבקשה, וכן קבעתי כי הצדדים לתיק יגישו את התייחסותם לשאלת מקום המגורים של המבקשת.

11.

בתגובת המשיבים נטען כי אין מקום ליתן למבקשת רשות ערעור. לטענתם, המבקשת חוזרת ומעלה טענות שכבר נדונו ונדחו. בהקשר זה מדגישים המשיבים את התנהלותה הדיונית של המבקשת מזה שלוש שנים וטוענים כי זו גרמה לעיכובים קשים בהליך פירוק השיתוף, שהסבו נזקים כלכליים למשיב 1, וכן כי היא סיכלה את האפשרות להביא את הסכסוך המשפחתי לידי סיום. לגוף הדברים, המשיבים טוענים כי המשיב 1 השתתף כדין בהליך ההתמחרות ואין מקום להתערב בהחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה.

12.

באשר לסוגיית מגוריה של המבקשת, ציינו המשיבים בתגובתם כי בעבר התגוררה המבקשת בדירה שכורה שהמשיבים השתתפו בתשלום דמי השכירות שלה, אך בסוף חודש יולי 2017 החליטה המבקשת ביוזמתה על סיום השכירות "כדי להציג כי אין לה מקום מגורים", כך נטען. המבקשת הגישה אף היא התייחסות לשאלת המגורים, ובה ציינה בקצרה כי "אין לה כל תחליף" למקום המגורים הנוכחי בנכס.

דיון והכרעה

13.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.

ראשית יאמר כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המבקשת לא עמדה במועדים להגשת בקשת רשות ערעור ולא הגישה בקשה להארכת מועד בעניין שתי ההחלטות הראשונות של בית המשפט לענייני משפחה בהן גם נכללו הקביעות בהחלטה השלישית שעליהן ביקשה לערער. שנית, גם לו הבקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי הייתה מוגשת במסגרת הזמנים הרלוונטית הייתי מגיעה למסקנה כי דינה להידחות. כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף מאמציה של המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, המקרה דנן אינו מעורר סוגיה עקרונית. למעשה, הבקשה לרשות ערעור נסבה על טענות בדבר יישום שגוי של הדין באופן שאינו מצדיק הענקת רשות ערעור.

15.

כמו כן, ועל אף אי-הבהירות שנותרה באשר לשאלת מקום מגוריה הנוכחי של המבקשת, דומה שניתן ללמוד מטיעוני הצדדים, כמו גם מהתייחסותו של בית המשפט לענייני משפחה בהחלטות השונות לנסיבותיה האישיות של המבקשת, כי אין לומר שמדובר בעיוות דין. לא למותר לציין כי התנהלותה הדיונית של המבקשת לאורך ההליך תומכת אף היא לכאורה בהתרשמות כי היא ביקשה להאריכו, וכי הגיעה העת שההליך יגיע לשלבי סיום.

16.

למעלה מן הצורך, אציין כי יש להצר על כך שהסכסוך שנתגלע בין הצדדים, בני משפחה, הגיע לכדי התדיינות משפטית סבוכה. יש לקוות כי יעלה בידם לפתור את הסכסוך ביניהם, כמו גם את מצוקת המגורים של המבקשת.

17.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם בקשת העיכוב שהוגשה עמה. בהתחשב במכלול הנסיבות לא מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות.