פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
8685/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
4. פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. המוסד לביטוח לאומי
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) ברמ"ש 66489-09-14 מיום
14.11.2014
בשם המבקשים:
המבקש 1
החלטה
בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר ) שדחה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' שמאי-כתב ), שבה נדחו בקשות המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ולביטול פסק הדין.
1.
המבקשים הם אב ושלוש בנותיו. המבקש 1 (להלן: המבקש ) והמשיבה (להלן: בני הזוג ) התגרשו בשנת 1995 והמשיכו לחיות תחת אותה קורת גג עד לשנת 2000. עוד בשנת 1994 חתמו בני הזוג על הסכם גירושין שקבע כי הבנות, שכולן בגירות כיום, יהיו בחזקת המשיבה, והמבקש יחוב במזונותיהן. המבקש טוען כי מאז שעזב את ביתה של המשיבה ועד לחודש פברואר 2001 שילם את המזונות לפי ההסכם. לאחר מכן עברו הבנות להתגורר עמו, כך שלהשקפת האחרון הוא לא חב עוד במזונותיהן. בשנת 2001 פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש בגין חוב מזונות. בינתיים שילם המוסד לביטוח לאומי את תשלומי המזונות, ובמקביל נקט בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש בגין תשלומים אלה. ביום 28.2.2005 נאסר המבקש בגין חוב המזונות למשך שמונה שעות. ביום 6.6.2007 הגיש המבקש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בתביעתו, שהוגשה נגד המשיבה, עתר למתן סעד הצהרתי שלפיו אינו חב בחוב המזונות האמור ולהפסקת כל הליכי ההוצאה לפועל. כן תבע פיצוי בגין המאסר בו שהה. ביום 18.2.2009 נדחתה התביעה (כב' השופט פ' מרכוס ) לאחר שהמבקש לא קיים את החלטות בית המשפט, לא הגיש תצהיר, סיכומים ומסמכים נוספים שנדרשו (להלן: פסק הדין ). משנדחתה התביעה, נותרו חוב המזונות והליכי ההוצאה לפועל בגינו בעינם. ביום 30.7.2013, ארבע שנים וחמישה חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הדין, ובקשה לביטול פסק הדין. זאת, בעוד שהמועד החוקי הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקנות סדר הדין האזרחי ) הוא 30 ימים. לטענת המבקש, הבקשה הוגשה במועד זה לאור החמרה משמעותית שחלה במצבו הרפואי עקב פציעה. מצב זה מונע ממנו להמשיך לרצות עונשי מאסר אותם נאלץ לרצות מעת לעת עקב פקודות מאסר שמוציאה נגדו המשיבה (אציין כי פרט למאסר הנזכר בשנת 2005, אין בחומר שלפניי תיעוד למאסר נוסף).
2.
בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת א' שמאי-כתב ) דחה את הבקשות להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולביטולו. בקשת הארכת המועד נבחנה על רקע תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט דן באריכות בשיקולים המנחים שנקבעו בפסיקה ליישומה של התקנה. בסיכום הדיון קבע כי לא מצא צידוק משכנע לשיהוי של למעלה מארבע שנים בהגשת הבקשה. כן הדגיש בית המשפט את הסתמכותה של המשיבה על פסק הדין שהפך לחלוט ואת הנזק הראייתי שנגרם לה נוכח האפשרות שהתביעה תנוהל כיום.
בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה ניתן להתגבר על השיהוי הניכר מכוחו של סעיף 8 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995, שמתיר לבית המשפט לסטות מסדרי הדין לשם עשיית צדק. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים שנדחתה אף היא (כב' השופט ב' גרינברגר ). בית המשפט אימץ את כל קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה ולא מצא כל טעם להתערב בהן. מכאן הבקשה לפניי.
3.
הבקשה לפניי אינה מציגה כל עילה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי". נימוקי הבקשה מתייחסים בעיקר למצבו הרפואי של המבקש ולמורכבות המשפחתית העומדת ברקע הדברים. המקרה אינו מעורר שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות עקרונית, ואף אינו מקים חשש לעיוות דין כלפי המבקש ) רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"א 273/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ , פסקה 8 (11.4.2013); רע"א 4193/11
כראדי נ' נרקיס , פסקה 7 (14.6.2011)). קביעותיהן של שתי הערכאות הקודמות שלפיהן אין צידוק ממשי לשיהוי של כארבע שנים וחצי בהגשת הבקשה אינן מגלות עילה למתן רשות ערעור. דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז בטבת התשע"ה (18.1.2015).
ש ו פ ט