בע"מ 8733-22 בע"מ 8733-22

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגנית הנשיאה ו' פלאוט) בעמ"ש 69371-11-22 מיום 1.12.2022, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת א' ונקרט), בו ניתן תוקף של צו שיפוטי להסכמת המבקש להוצאת צו הגנה נגדו מהמבקשת ומדירתה.

2.במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ביום 6.11.2022 נתן המבקש את הסכמתו לכך שיוצא נגדו צו הגנה, במסגרתו נקבע, בין היתר, כי המבקש יורחק ממרחק של 100 מטרים מדירת מגורי המשיבה, למעט גישה לסככה הנמצאת במרחק 75 מטרים מהדירה בה נמצאים חפצים שהוא רשאי ליטול וזאת לפרק זמן קצר שלא יעלה על חצי שעה; וימנע מיצירת קשר עם הבנות המשותפות למבקש ולמשיבה עד אשר יפנו הצדדים ליחידת הסיוע. בתום הדיון ניתן פסק דין אשר במסגרתו ניתן תוקף של צו שיפוטי להתחייבויות אלה שנטל על עצמו המבקש.

3.על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וכי הסכמתו של המבקש למתן הצו השיפוטי הייתה ברורה. צוין כי בית המשפט לענייני משפחה ווידא שהמבקש הבין את ההתחייבויות שנטל על עצמו ואף הקפיד לתעד את הדברים בפרוטוקול הדיון.

4.על פסק דין זה הוגשה הבקשה דנן, בה טען המבקש כי נפגעה זכות הטיעון שלו בכך שבית המשפט לענייני משפחה לא שמע את הסבריו, וכן נפגעו זכויותיו החוקתיות לחירות ולקניין משום שלא הבין את משמעות דברי בית המשפט במהלך הדיון. כמו כן, נטען כי היה מקום להגביל את תוקף הצו לכל היותר לחצי שנה.

5.בתשובה לבקשה טוענת המשיבה כי לא הוצא נגד המבקש צו הטרדה מאיימת, אלא ניתן תוקף להתחייבויותיו ולהסכמתו כמפורט לעיל. לחלופין, טוענת המשיבה כי יש לקבוע שהצו יעמוד בתוקף עד למתן החלטה אחרת שתינתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, נטען כי המבקש לא העלה כלל בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי את הטענה בנוגע למועד פקיעת תוקף הצו.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל, ודין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

6.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או לשם מניעת עיוות דין (ראו, מני רבים: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)). אני סבורה כי המקרה שלפנינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות כאמור, בהתאם לסמכות הנתונה לפי תקנה 149(2)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת אך ביחס למשך התקופה בה יעמוד הצו בתוקף. כמו כן, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

7.כאמור, המבקש טוען כי הסכמתו למתן צו ההגנה לאו הסכמה היא. אולם, עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה מעלה כי המבקש נטל חלק פעיל בדיון; הבין את משמעות ההתחייבויות שנטל על עצמו; והסכים באופן מפורש לקיימן. לא למותר להזכיר כי המבקש היה מיוצג. משכך, דין הטענה להידחות ובוודאי שאין מקום להעלותה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

8.לא כך הם פני הדברים ביחס לטענתו הנוספת של המבקש, כי ראוי היה לתחום בזמן את תוקפו של צו ההגנה. בעניין זה, הצדק עם המבקש. אבהיר.

9.המשיבה הגישה בקשה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. לפיכך, צו ההגנה שהוצא על ידי בית המשפט לענייני משפחה הינו מכוח הסמכות שהוקנתה לו בחוק זה.

סעיף 5(א) לחוק זה קובע כדלקמן:

"תקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חדשים; בית המשפט רשאי להאריך את תקפו של הצו מפעם לפעם, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על ששה חדשים; ואולם, מנימוקים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, רשאי הוא להאריך את תוקפו של הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת וכן, מנימוקים מיוחדים כאמור, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של צו הגנה לתקופה כוללת שלא תעלה על שנה אחת נוספת"

הנה כי כן, לבית המשפט אין סמכות להוציא צו הגנה לתקופה בלתי מוגבלת, והוא מחויב לתחום את תוקפו של הצו, שניתן לראשונה, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים. לא מיותר להזכיר, שצו הגנה מגביל זכויות יסוד חוקתיות, ומשכך יש להקפיד שלא לחרוג מהסמכות שהוקנתה לבית המשפט כמפורט בחוק למניעת אלימות במשפחה (ראו והשוו: רע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני, פס' 24-23 (28.4.2011)).

10.בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה, לא התייחס כלל בהחלטתו לפרק הזמן שבו יעמוד צו ההגנה בתוקף. לפיכך, אין מנוס מלהורות על השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה על-מנת שישלים את המלאכה ויקצוב את התקופה בה יעמוד הצו בעינו.

11.לא נעלמה מעיני טענת המשיבה כי המבקש לא העלה טענות בנדון, הן בפני בית המשפט לענייני משפחה, הן בפני בית המשפט המחוזי. אולם, משנמצא כי בית המשפט נעדר סמכות ליתן צו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה מבלי להגבילו בזמן, הרי שהימנעות מהעלאת הטענה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.

12.עוד אציין כי לא נמצא כל בסיס בפרוטוקול הדיון שהתקיים לפני בית המשפט לענייני משפחה לטענת המשיבה כי המבקש הסכים למתן הצו לצמיתות. מכל מקום, הסכמת הצדדים למתן צו ההגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, שיעמוד לצמיתות, איננה יכולה לגבור על הוראות החוק המחייבות את בית המשפט, בכל מקרה, לתחום את הצו.

13.במאמר מוסגר אציין כי הפניית המבקש בבקשה דנן לחוק חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, איננה רלוונטית שעה שההליך שהתנהל לפני בית המשפט לענייני משפחה נדון לפי החוק למניעת אלימות במשפחה.

14.סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שישלים את החלטתו ויקצוב מועד לפקיעת תוקף צו ההגנה שנתן.