בע"מ 8805/10 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר; ד"ר ק' ורדי ור' לבהר-שרון )

בעמ"ש 1229-07, בגדרו קיבל את ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כב' סגן הנשיא השופט י' שנהב ) בתמ"ש 6282/95, אשר קבע שהמגרש – שבבעלותו היו המשיבים והמבקשת, נרכש כולו מכספים שקיבלה המבקשת עקב מכירת דירתה בראשון לציון (להלן: הדירה ), שהייתה ברשותה ערב הנישואין. משיב 1 והמבקשת נישאו בשנת 1980 והתגרשו בשנת 1997.

בחודש אוגוסט 1981, נמכרה הדירה בסכום של 62 אלף דולר. בחלק מהתמורה – סך של 34,000 ₪ נרכש מגרש בגבעת שמואל והזכויות בו נרשמו כדלקמן: 25% על שם המבקשת, 25% על שם משיב 1 ו-50% על שם משיב 2, אחיו של משיב 1. אין מחלוקת בין צדדים כי נרכש המגרש בסכום של 34 אלף דולר שנתקבל ממכירת הדירה. לטענת המבקשת, הוסכם בינה לבין משיב 1, שעל אף שהיה עליה לקבל 50%, היא הסכימה שיירשם על שמה רק 25% מהמגרש ו-25% הנותרים יירשמו על שם משיב 2. תמורת ויתור זה היא תקבל לבעלותה את דירת הוריו ביד אליהו שערך שוויה הוא 30 אלף דולר. יצוין, כי טענה זו נטענה במסגרת תצהיר משלים, שלוש שנים וחצי לאחר הגשת התביעה (להלן: שינוי החזית ). המשיבים טוענים מנגד, כי המגרש נרכש חודש לפני מכירת הדירה בראשל"צ בסכום של 455,500 שקלים ישנים (להלן: ש"י ). מקדמה בסך של 112,500 ש"י שולמה על ידי הוריו ורק לאחר מכירת הדירה בראשון לציון השלימו הצדדים את התמורה בגין חלקם ברכישת המגרש. עוד נטען כי אלה השקיעו 38 אלף דולר בהשבחת המגרש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המגרש כולו מומן מכספה של המבקשת באופן הבא: עלות המגרש הייתה 450 אלף ש"י. התקבול הראשון בגין מכירת הדירה היה בסך של 250,000 ש"י

ו-322 ש"י נתקבלו במועד החתימה על הסכם המכר. יומיים לאחר קבלת הסכום, שולם על חשבון רכישת המגרש סך של 250,000 ש"י. התשלום השני בסך 320,119 ש"י שהתקבל ממכירת הדירה שולם ביום 30.8.1981. באותו היום שולם עבור המגרש סכום של 93 אלף ש"י. יתרת הסכום בסך 227,119 ש"י משמשת את הסכום המדויק שהופקד בו ביום בחשבון המשותף על שם משיב 1 והמבקשת. מתוך הסכום הכולל של 450 אלף שקלים ישנים שולם סכום של 343 אלף שקלים ישנים ישירות מן הכספים שקיבלה המבקשת ממכירת דירתה בראשון לציון (76% משווי המגרש שנרכש). 24% הנותרים מומנו ע"י ברוקר בהלוואת גישור זמנית. זאת משום שטרם קיבלו את מלוא התמורה מהדירה. משנמכרה הדירה, הסכום הוחזר לו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי משיב 2 לא יכול היה אותה עת לממן את מחצית המגרש ואילו באשר למשיב 1, חלקו ניתן לו במתנה. כך שהחלוקה היחסית היא: 75% למבקשת ו-25% למשיב 1.

משיב 2 נעדר זכויות במגרש.

במסגרת ערעור שהוגש מטעם המשיבים, קבע בית המשפט המחוזי כי גרסת המבקשת לפיה הוצע לה לקבל את דירת אמם של המשיבים תמורת מחצית המגרש נכנסת היא בגדר שינוי חזית. בית המשפט המחוזי ביטל את קביעת בית המשפט לענייני משפחה אשר קבע כי יש לבטל את רישום הזכויות במגרש על שם המשיב 2. הזכויות נרשמו על שם הצדדים בסמוך לרכישת המגרש. בית המשפט המחוזי התקשה לקבל את טענת הכפייה שהעלתה המבקשת 12 שנים לאחר חתימתה כעילה לביטול רישום הזכויות כפי שנרשמו. המבקשת הצהירה בעבר כי מימון הרכישה נעשה בחלקו על ידי הורי המשיבים ואישרה את חלוקת הזכויות בקרקע כפי שחולקה. בית המשפט המחוזי העלה שתי קושיות. האחת , הכיצד הופקדה יתרת התמורה בחשבון המשותף ולא שימשה לכיסוי יתרת התשלום עבור המגרש שעמדה על סך של 107 ש"י? האחרת , אם יתרת הכספים הושקעה אצל הברוקר, מדוע היה עליהם לקחת ממנו הלוואה לכסות את יתרת התמורה המבוקשת עבור המגרש? על יסוד כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי 25% מערך המגרש – סך של 112500 ש"י שולם כפיקדון עבור המגרש ורק יתרת התמורה עבור המגרש שולמה מהתמורה שנתקבלה ממכירת הדירה בראשון לציון- היינו, 75%. על פי קו זה, שילמה המבקשת 1/4 ממחיר המגרש ואילו המשיבים 1/4 מקדמה+1/2 השקעות. האמור מסביר מדוע נרשמו הזכויות במגרש 1/4 על שם המבקשת, 1/4 על שם המשיב 1 ו-1/2 על שם משיב 2.

2.

עיקר טענות המבקשת הוא השגה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. בבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי עת קיבל את גרסת המשיבים בדבר שינוי חזית וכן את גרסתם באשר להוצאות עבור השקעות במגרש על סך של 38 אלף דולר ללא כל אסמכתא שתוכל לבסס את גובה ההשקעה. היא מדגישה שמלוא הזכויות הרשומות על שם משיב 2 במגרש הן בבעלותה.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ולאחר עיון בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).

ניכר כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היא בעיקרה עובדתית. אומנם בית המשפט שלערעור התערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לזכויותיו של משיב 2 במגרש. אולם עצם התערבותו זו, הגם ושינתה ערכאת הערעור מהחלטותיה של הערכאה הראשונה, כפי שאירע כאן- היא עובדתית ועניינה אינו מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי (והשוו: רע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חב' אויר רום שירותי תעופה , תק-על 2008(4), 3070).

זאת ועוד, במקרה דנא בית המשפט המחוזי נימק את מסקנתו בדבר התערבות בממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. כידוע, הכלל בדבר אי התערבות איננו בגדר כלל בל יעבור. ישנה הצדקה להתערב מקרה בו בית המשפט המברר אינו נותן דעתו כנדרש לכל הנתונים הרלוונטיים. על פני הדברים, זהו המצב כאן. בית המשפט לענייני משפחה התעלם מהנתון שהציבו המשיבים באשר לגובה השקעתם במגרש, כפרמטר אותו יש לקחת בחשבון "בקיזוז הזכויות". נתון זה לא נסתר ע"י המבקשת בהליך שנתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה. המותב האמור אף לא נתן משקל להצהרתה של המבקשת כי קיבלה כבר את התמורה מהורי המשיבים – שעקב הדבר שונה הרישום משמה ושם משיב 1 בלבד, להכללת משיב 2 באופן שיקבל 50%. הגם שהצהרה זו עומדת בניגוד לטענתה 12 שנה אחרי העסקה, לפיה העסקה לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל. לכך יש להוסיף, כי עניינה של הבקשה מצוי כאמור במהותו בדל"ת אמותיהם של הצדדים ולא נמצא בה פן עקרוני או ציבורי החורג מכך.

4.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.